ר"ן בבא מציעא יט

אלא מעתה אלמנה מן הארוסין' במה גבי' כלומר דאפי' במקום שכותבין: לארוסה אין כותבין ובשלמא מן הנשואין במקום שאין כותבין כיון שהיא יושבת תחתיו ומשמשתו לא חיישי' דאבוהון דיתמי סמוך למיתה פרעי' דאם איתא דפרעה ה"ל למפרע באפי סהדי א"נ למכתב תברא ובלאו הכי ריעא טענתי' אבל מן ארוסין דלא יתבה תותי' לא ריעא טענתי' ואי אמר פרעתי להמני' וליתמי נמי נטעון הכי וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם

ודילמא דכתב ליה ולא איפשיטה הכי ארוסה אי אית לה כתובה ודעת הגאונים ז"ל שאין לה אא"כ כתב והרשב"א ז"ל והתוס' כתבו שיש לה ובכתובו' אבאר בס"ד

אלא אביי מגופו דמתניתין הדר ביה וא"כ ק"ל כר' יוחנן וכן פסקו כל הגאונים ולכאורה משמע דלר' יוחנן דאפי' במקום שכותבין כתובה הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דבהכי ריהטא. סוגיא וכ"כ התוס' אבל אין כן דעת הרי"ף ז"ל שכתב פרק הכותב עלה דמתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה אוקמא שמואל במקום שאין כותבין ודבריו צ"ע דכיון דר"י אמר דהטוען אחר מעשה ב"ד ואמור פרעתי אינו נאמן ואפי' במקום שכותבין אע"ג דפליגא אדשמואל דהתם הא קי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י ואי משום דאמר לי' לא אפרע עד שתחזיר לי שטר כתובה כדדייקי' התם בגמרא היינו כמ"ד אין כותבין שובר ואנן הא קי"ל דכותבין שובר דליכא למימר דכי אמרינן כותבין שובר ה"מ בשטרי הלואה משום דעבד לוה לאיש מלוה אבל בכתובה שלא הלותו כלום אין כותבין דמדאמרינן התם בכתובו' ש"מ כותבין שובר מכלל דמ"ד כותבין אפי' בכתובה אמר דכל מי שחייב לחבירו עבד ולוה מקרי ולדידן נמי דקי"ל כותי הכי אמרינן וכיון שכן הוציאה גט ואין עמה כתובה אפי' במקו' שכותבין למה אינו גובה כתובתה ונראין דברי הרמב"ן ז"ל שתי' דר"י נמי ס"ל דמתני' במקום שאין כותבין ע"כ משום טוען אחר מעשה ב"ד הוא דאי לאו הכי הוה לן להמנוי' דהא לא ריעא טענתה דכל מאן דמגבי לאו בב"ד מגבי: ומעתה אין הכרח בדבר לומר דר"י מוקי לה אפילו במקום שכותבין וכיון דאשכחן ליה לשמואל דמוקי לה דוקא במקום שאין כותבין ולא אשכחן לר"י דפליג עליה ק"ל כשמואל ולא תיקשי לך לישנא דגמרא דאמרינן במסקנא בדברי אביי דאי ס"ד במקום שאין כותבין עסקינן דגט היינו כתובה מכלל דלמאי דהדר ביה אביי מתניתין אפילו במקום שכותבין דליתא דאיכא למימר דה"ק אי ס"ד במקום שאין כותבין טעמא לאו משום מעשה ב"ד הוא אלא משום דגט היינו כתובה כו' והיינו דלעיל מסיים לה אביי אבל במקום שכותבין כתובה אי נקיטנא כתובה גבי ואי לא לא גבי' והכא לא מסיים בה הכי ובזה נתקיימו דברי הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות שהאשה שהוציאה גט ואין עמה כתובה אם דרך אותו מקום לכתוב וכו' נשבע היסת שפרעה ונפטר וכ"כ בה' הנגיד בשם הגאונים ז"ל הלכך נקטינן משמעתי' דהוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דהיינו מאתיים דתנאי ב"ד הוא והוא שהוציאה גט ממש אבל בעידי הגט לא גבי' דאיתרע ליה מעשה ב"ד כדפרישית לעיל ובמקום שכותבין לא גביא כתובתה אלא כשיש כתובה עמה דאל"כ איתרע ליה ממעשה ב"ד (כדפי' לעיל ובמקום שכותבין אינה גובה כתובתה אלא כשיש כתובה עמה דאל"כ אתרע ליה מעשה ב"ד) שהדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו כתובתה

ולענין תוספות כל מקום הוא כמקום שכותבין אפילו לדברי האומר דר"י אפילו במקום שכותבין אמר ה"מ בעיקר כתובה שהיא תנאי ב"ד אבל בתוספות לא ואע"ג דאמרינן בריש פרק אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי ה"מ למאי דמני התם כגון מוכרת ומוחלת ואינך אבל לשאר מילי לא וכ"כ ר"ח שם ואפילו לדברי האומר דתוספות כעיקר כתובה אפילו למאי דלא מני התם ה"מ למיהוי כקולי וכחומרי הכתובה אבל לטוען אחריו לא דעיקר כתובה הוי מעשה ב"ד ותוס' אינו אלא כמלוה בעדים וראיה לדבר מהא דאמרינן לעיל דשבתאי כ': כתב ליה לכלתיה אצטלא דמילתא בכתובתה ואמרינן דהוחזק כפרן לאותה אצטלא הא לא הוחזק כפרן מהימן לומר פרעתי ולפי שיטה זו לא מתוקמא בכתובה עצמה דאפי' במקום שכותבין לא מהימנא אלא לאו בתוספת אלמא בהאי מילתא לאו ככתובה דמיא וליכא למימר דערב שאני שאילו היה הבעל חייב בה אף הערב חייב וכן נראה הדברים ואפי' שבתוס' חלקו בזה: דף יח ע "א שמעתא דמצא גיטי נשים בפרק כל הגט כתבוה הראשונים ושם אכתבנה בס"ד

דאמרינן לה אימת מטא גיטא לידך דעת רש"י ז"ל במס' גיטין דלמ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין זמן הגט מועיל לה כלום ולעולם אפילו היכא דלא נפל אמרינן לה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך דחיישינן שמא כתב ליתן בניסן וכו' ושמעתי' דהכא הוי תיובתי' דאם איתא דבכולהו גיטי אמרינן הכי מאי קא מקשינן הכא אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מא"ל הא בכולהו גיטא אמרינן לה אייתי ראיה ולישנא דרב יהודאי גאון דכתב הכא לא סליק כוותיה דאם איתא מאי קא מקשי' מ"ש משטר חוב ודאי שניא טובא דבכולהו גיטא אמרינן אע"ג דלא ידעי' דנפל אמרי' אייתי ראיה ובשטרי חוב לא אמרינן אלא ודאי היכא דלא אמרינן בשטרי חוב ה"נ לא אמרי' בגיטין אלא היכא דלוקח תבע וכגון דמביא ראיה דנפל ומ"ה מקשינן שפיר דאי תבע בתרווייהו ליכא למיחש ואי לא תבע בתרווייהו איכא למיחש וא"ת א"כ דהיכא דלא ידעינן דנפל לא אמרינן לה אייתי סהדי ניחוש דלמא מפקא לגיטא כב"ד אחרינא דלא ידעי דנפל וגביא ביה י"ל דכל היכא דנפל ואהדרי' קלא אית ליה והיינו טעמא דגיטין הבאין ממדינת הים וכדאיתא בפרק המביא תניין גבי זמן גיטין הבאי' ממ"ה מה הועילו חכמים בתקנתן הנהו קלא אית להו ופירש"י ז"ל ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך והיינו טעמא נמי דהמשליש גט לאשתו וא"ל אל תתנהו לי אלא לאחר ג' חדשים שהוא כשר שכל שהוא ביד שליש קלא אית ליה וא"ת הא דתנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב בניסן ולא יתן עד תשרי הא אמרינן טעמא התם בפרק ב' דגיטין דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה ואפילו לכתחלה סמכי' והאי טעמא נהי דהיכא דנפל חיישינן דלאו בכולהו חששא דחיישינן היכא דנפל חיישינן לכתחלה וכמו אפרש בסמוך ומיהא ודאי היכא דאותבי' בכיסיה ולא נתן עד תשרי דפסול לגרש בו דה"ל מוקדם וטריף לקוחות שלא כדין כ"כ הראב"ד ז"ל אבל הרמב"ם והרמב"ן ז"ל מכשירין דכיון דמלתא לא שכיחא היא דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה אפילו איקרי ועביד הכי לא מפסל ולא דמי לשט"ח שכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי שהוא פסול דהתם עביד אינש דמקדם וכתב ועוד דכיון דעיקר כתיבת שטר חוב למטרף הוא דאיכא למיחש דטרף שלא כדין ראוי הוא שיפסל אבל גט דעקרו לגירושין היא ולגירושין כשר גמור הוא משום חששא דלא שכיחא למיטרף לא פסלינן לה בגירושין

כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה פירש"י ז"ל איזהו מתנת בריא כמתנת ש"מ דלא קנה הכל אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דגופא קני' ליה מהיום שאם רוצה למוכרו או ליתנו לאחר אינו רשאי אבל פירות לא קנה מקבל מתנה עד לאחר מיתה ול"נ דמאי קמ"ל מתניתי' היא בפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ועוד דלא דמיא למתנת ש"מ דבמתנת ש"מ לא קנה מחיים כלל והכא גופה קני לפי פר"ת ז"ל דלא קני כלל עד לאחר מיתה וכגון שכתוב לו בפי' מהיום תהי' קנוי' לך אם לא אחזור כי כל ימי חיי' אבל אלו כתב לי' סתמא מהיום ולאחר מיתה ודאי לא משמע הכי אלא גופא קני מהיום ופירות לאחר מיתה וכההי' דפ' יש נוחלין ואע"ג דהכ' והתם שנו סתם מהיום ולאחר מיתה יש בתלמוד כיוצא בו לשון א' נאמר על שני ענינים

ע"ב הא בברי' הא בש"מ כלומר מתניתן בש"מ וברייתא בבריא וא"ת היכא ס"ד השתא דברייתא בברי' והא דייתיקות קתני י"ל דס"ד השתא דמיירי במתנת ש"מ שהיא כמתנת בריא שכתוב בה קנין ולקמן דמקשינן והא דייתיקות קתני לא ניחא לן בהכא דסתם דייתיקות אינו כן וא"ת ולאביי דאמר לעיל זכין לו אמאי תני בברייתא דלאו יחזיר דאפי' יהבה לאינש אחרינא כמא זכי כיון דהשתא אמר תנו י"ל דאביי מתרץ להו כדרב זביד דאמר הא בי' והא בברי' ובמסקנ' דסוגיא

הא ביה והא בברי' וא"ת הא תינח דייתיקות דיחזיר דבר מהדר הוא: אבל מתנות מאי איכ' למימ' בשלמא לפר"ת שכתבו למעלה דמתנה בר מהדר הוא בש"מ ממש וכדמפרש בבריית' מתנות דמתני' אבל לפירש רש"י קשה דאידי ואידי במתנות קתני ולאו בר מהדר הוא ותי' ז"ל כיון דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום שמא כתבה ואמלך עליה שלא ליתנה לזה אלא לאחר ונתנה לו והשתא הדר בי' ממילא שמעינן דכל היכא דאיכא למיחש במתנת בריא א"נ מתנת ש"מ ובבריא חיישינן דלאו בר מהדר הוא אבל בדייתיקו דליכ' למיחש בי' אי אמר תנו נותנין ומתניתין ה"ק לא יחזיר שמא כתובין הי' ונמלך עליהם שלא ליתנן לזה אלא לאחר הילכך אי לא אמר תנו אין נותנין הא אמר תנו בדייתיקו דליכ' למיחש נותנין במתנה אין נותנין וברייתא לחוד הוא דהוקשה דקתני בדייתיקו ואע"פ ששניהם מודים לא יחזור ואמאי הא בר מיהדר הוא וא"ת א"כ לא הוי להו למרמי ברייתא אמתניתין דהא ברייתא גופה קשה אמאי לא יחזיר י"ל דאה"נ אלא דאלימא ליה למסמכא אדיוקא דמתניתין ואוקמה לה בבריא ומ"ה אפילו דייתקאות לא יחזיר דלאו בר מיהדר הוא וכ"ש במתנו' שהן מתנות בריא בין במתניתין בין בברייתא לפירש"י ז"ל ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל ולדידי ק"ל מתניתין בריא אמאי לא יחזיר אפילו בבריא ואפי' בי' נמי אפילו שאין אומר תנו דלמה ניחוש להו אי שטרי הקנאה נינהו משעת הקנאה זכה מקבל מתנה, ואע"ג דלא מטא לידו כמו שביארנו למעלה ואם בשטרי דלאו הקנאה הוא ודאי לית להו לסהדי למכתב לנותן אא"כ מקבל מתנה עמו ומסר לי' לידיה דבלאו הכי, איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל מזבן או יהיב לאחרינא מניסן ועד תשרי ובתר הכי ממליך בההוא בתרא ויהב האי שטרא דכתב ליה לקמא ופסיד בחדא שלא כדין דכיון דאמרינן בסוגיא דהיכא דנפל חיישינן דלמא הכי הוא לאותו חשש עצמו יש לעדים לחוש בשעת שעושין השטר וכדמוכחא הא סוגיא דלעיל דאמרינן אלא הא דתנן כותבין כו' לכתחלה היכא כותבין כלומר דהיכא דנפל חיישינן אף לכתחלה יש לעדים לחוש ובסוגי' נמי כיון שאתה חושש לזה היכא דנפל אף לעדים יש לחוש להן שלא יכתבו שטר לנותן אלא א"כ מקבל מתנה עמו בשלמא למה שכתבנו לעיל בשם הרי"ף דאפי' בשטרי אקנייתא בעי' דלימטי לידיה מתוקמא מתנות דמתניתין וברייתא שפיר בשטרי אקנייתא ומתניתין דתנן יחזיר בה שהעדים כאן כתבוהו