ר"ן בבא מציעא יח

דעתיה כו' פירש הרשב"א ז"ל התם דלא הכיר בה סמכא דעתי' והיינו טעמא דהכא קי"ל דקנה לוקח כדפשיט לי' רב לשמואל וקבל מני' ובשדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו לא קנה לוקח דהתם נמי כיון דהכיר בה לא סמכא דעתיה ולא פירש"י כן

סיפא משום כבוד אביו כלומר לקנות לו תכריכי' וצרכי קבורה והכי איתא בירושלמי ופרשו הגאונים ז"ל דדוקא בשאין לאביו תכריכין הל"ה אין כאין כבוד אביו ודוקא בכדי שיקנה לו תכריכין הא יתר מכן לא ומיהו אי לא משכח לזבני כשיעור מצומצם מוכר עד כדי שיעור שימצא וכ"ז הוי בכלל כבוד אביו

ומשום כדי חייו פי' רבינו האיי גאון ז"ל כדי חיי יום וי"א דכיון דמשום כדי חייו תיקן רבנן מוכר אפי' לכמה ימים וראיי' לדבר מפעוטות שמקחן מקח וממכרן ממכר משו' כדי חייו ואפ"ה אמרינן בפרק הנזקין דמתנתו מתנה אחת מרובה אחת מעוטת אחת מתנת בריא ואחת מתנת ש"מ דכיון דתיקון רבנן לא פליג ואינה ראיי' דשאני תקנה דפעוטות דלאחשבינהו תקון להו רבנן כי היכא דלעבדו להו אינשי מיליהו אבל הכא דלאו משום האי טעמא הוא דוקא כדי חיי יום כדברי הגאוני' ז"ל

ע"ב לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה ה"ג בנוסחא עתיקי וי"א דלא גרסינן מעכשיו דהא מתני' דהאומר לאשה וכו' לא תנן בה מעכשיו ואפ"ה לר"מ מקודשת וליתא דודאי הכא מעכשיו גרסינן וטעמא דמילתא משום דרוב קנינים דקרקע בחזקה או בשטר הן ואם כן בעי מעכשיו דלא עדיף דשל"בל דר"מ מדבר שבא לעולם דרבנן ואלו האומר לחבירו שדה קנויה לך בחזקה לאחר ל' יום לא קנה דכיון דבשעת חזקה לא קנה לאחר ל' יום נמי לא קנה דהא כלתה לו חזקה וה"ה לשטר אם נשרף או אבד וכדאמרינן לגבי גט דהאומ' ה"ז גיטך לאחר ל' יום נשרף או אבד אינה מגורשת ואלו אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר ל' יום ונשרף או נאבד מגורשת אבל לגבי קדושין כיון דרוב קדושין בכסף לא צריך מעכשיו לר"מ בדבר שלא בא לעולם וכדעת רבנן בדבר שבא לעולם וכדתנן בפרק האומר בקדושין הרי את מקודשת לי לאחר ל' ה"ז מקודשת ואמרינן עלה בגמרא מקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות

אמר שמואל המוצא שטר וכו' מהא שמעינן מי שבא לפרע בשטר מן ק היורשין ומן הלקוחות אעפ"י שאינן יכולין לטעון בריא מזוייף הוא אפ"ה אין מגבין בו חובו עד שיקיים שטרו שלא כדברי רבינו יצחק שכתבנו למעלה שאם אי אתה אומר כן למה יחזיר כיון דנפל אתרע ליה ואיכא למיחש שמא מזויף הוא ואם אתה אומר' יחזיר יגבה. מן היורשין ומהלקוחות אע"פ שלא יקיים את שטרו אלא ודאי לכל דמי שבא לגבות אמרינן לי' קיים שטרך וחות לדינא ואע"ג דבעל דבר לא טען טענינן לי' אנן ואי לא מקיים לי' לא גבה כלל ומ"ה אמרינן דיחזיר וליתא לדשמואל אלא קיי' לן כרבי יוחנן דאמר בסמוך דחייש לפרעון

אי בעי לי' למכתב שטר זביני פירש"י ז"ל דכיון שהי' דחוהו מלהחזיר לו את השטר אבעי לי' למכתב שטר זביני:

והקשה עליו א"כ בשטר חוב נמי כיון שהי' דחוהו מלהחזיר שטרו אבעי לי' למכתב תברא אלא מאי אית לך למימר דניחא בשטר גופי' שלא יהי' צריך לשומרו מן העכברים השובר וא"כ אפי' בשומא נמי א"ל הכי ובתו' נדחקו בתירץ קושי' זו אבל בשיטת הרמב"ן ז"ל כתוב דכי אמרינן אבעי לי' למכתב שטרי זביני בכל ענין אפי' רצה להחזיר לו את השטר אבעי לי' למכתב שטרא אחרינא דמשום חזרת השטר לא חזרת שומתו נראה שהן מדמי' אותה לאותה שאמרו בפרק ג"פ דהנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר דלאו חזרה מתנתו אף כאן בחזרת השטר לא חזרה שומתו הילכך לא דמיא לשטר הלואה כלל וכן הוא בחדושי הרשב"א ז"ל ואין זה מחוור בעיני דמדקאמר אלא אמר רבא משמע דמהדרינן מדקאמרי מעיקרא דשטרא אחלטאת' לאו בני פרעון נינהו אלא ודאי בני פרעון נינהו בשטרי הלואה וכל שהחזי' את השטר חזרה שומתו שאל"כ לא ה"ל לרבא למימר אלא דההוא טעמא ממש קאמר אלא דמתרץ דאע"ג דאמרינן דשומא הדרא מרישא הוא דקא מזבין ליה אבל שטרא קמא לאו בר פרעון הוא כלל אלא ודאי לרבא ס"ל דבר פרעון הוא ממש דכיון דתיקון רבנן דשומא הדרא אף כשהגביהו מתחילה ע"ד כן הגביהו ועוד דכיון דבע"כ הדרא ולא בעי' הכא דעת המקנה או מן הטעם שאמרנו או מפני הפקר ב"ד אינו בתחילת קנייה שיצטרך שטר אלא בביטל שומא ראשונה וכל שהחזיר לו שטר ראשון חזרת שומתו וכ"נ דברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מה' מלוה ולוה שכתב שאם הביא הלוה לב"ח את מעותיו מסלקי' אותו מאותה הקרקע שהשומא חוזרת לבעלים לעולם וכו' אלמא שאין כאן צורך לקנייה אחרת אלא סילוק בעלמא והיינו נמי לישנא דאמרינן שומא הדרא הילכך בני פרעון נינהו כשטרי הלואה וכ"ת א"כ הדרא קושי' לדוכתא כי היכא דהכא אבעי' למכתב לי' שטרי ה"נ בשטר הלואה אבעי' לי' למכתב תברא אינו קושי כלל שאעפ"י שאנו אומרי' דבחזרת שטר חזרה שומתו מ"מ צריך הוא לשמור שטר קרוע זה מן העכברים שאם אבד ממנו כיון שהמלוה מביא ראיה בעדים שב"ד הגבו לו שדה זו הרי זו בחזקתו עד שיבא לוה ראיי' בעדים שחזרה שומתו הילכך כיון שבין כך ובין כך צריך הוא לשמור שטרו מן העכברים אבעי' לי' למכתב שטר זביני כיון דמדינא ארעא לא בעי' מהדר הכותב עלי' שטר זביני אינו טועה וכמ"ש רש"י ז"ל ומרישא הוא דקא זבין ליה שהרי צריך הוא להביא ראיי' שחזרה שומתו ואם לאו בחזקתו של מלוה היא הלכך אי הדר לי' מלוה שטר שומתו ולא קרעו כדי לשהותו בידו קרוע איהו דאפסיד אנפשי' שהי' לו לקורעו ואם הי' המלוה דחוהו אבעי' לי' למכתב שטרא אחרינא שהרי בכל ענין צריך ראיי' ואי לא עביד אפסיד אנפשי' אבל בשט"ח אפי' המלוה מביא ראיי' שהלוהו בשטר כיון שאין השטר בידו נאמן לומר פרעתי דק"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים הילכך ניחא ללוה שימתן המלוה להחזיר לו שטרו ולא יהי' צריך לשמרו מן העכברים משאם יעשה לו שובר ויצטרך לשומרו מן העכברים כנ"ל והוא דבר ברור ונעלה:

כהוגן ונתקיימו דברי רש"י ז"ל והא דאמרינן לעיל בשטרי אחלטאת' ואדרכתא לאו דוקא דכיון דס"ד מעיקרא בין למאי דמסקי' השתא אדרכתא בני פרעון נינהו וליכא למימר איהו דאפסיד אנפשי' אלא סירכא דלישנא נקט ואגב מחלטתא אמר אדרכתא ומשום דהוחזק כפרן כו' הוא לא פרע וא"ת ומאי קושיא אה"נ דכיון דהוחזק כפרן שוב לא מהימן וכדאמרי' בסמוך הוחזק כפרן לאותו ממון י"ל ה"מ בסתמא משום דכיון דהוחזק כפרן ריע טעניתו אבל הכא כי היכא דריע טעניתו דמלוה כיון דנפל ואיתרע לי'

דף יז ע"א והעדים מעידים אותו כו' פרש"י ז"ל כגון שמעידים שבפניהם תבע לפרעו וסרב ולא פרעו דמסרב ע"פ ב"ד והעיז הוחזק כפרן ותו לא פרע וכן פי' גבי חייב לחבירו שבועה שתבעו בפני עדים לשבע וסרב בדבר ואין פירושו מחוור דאטו מי שסירב פעם אחד ולא פרע תו לא פרע כלל ועוד הוחזק סרבן הל"ל אלא ה"פ כגון שאמרו עדים לא זזה ידינו מתוך ידו משעה שיצא מב"ד ולא פרעו או לא נשבע לו שכיון שהוחזק כפרן אם אמר אח"כ נשבעתי או פרעתי אינו נאמן וכתב הראב"ד שלא הוחזק כפרן אא"כ כפר בב"ד וכי אמרי' ההיא הוחזק כפרן כתוב במקצת פרש"י דשכנגדו נשבע ונוטל וכ"כ רבינו סעדי' ז"ל בחבור שטרות אבל הר"ז ז"ל כתב דנוטל בלא שבועה דאין זה מן הנשבעים ונוטלים השנוים במשנתינו וכ"ד הרשב"א ז"ל דלא דמיא לחשוד בעלמא דשכנגדו אינו נוטל בלא שבועה מן התקנה דההיא דהתם היא דלא ריעא טעניתו בהאי ממונא השתא אבל מה שהוחזק כפרן בממון זה ריעא טעניתו ושכנגדו נוטל בלא שבועה

מנה לי בידך כו' וקמ"ל דמטענה לטענה הוחזק כפרן כגון זה שבתחילה כפר ואח"כ טען שפרע

הוחזק כפרן לאותה שבועה מהא שמעינן דכל שלא הוחזק כפרן נאמן לומר נשבעתי מיהו ה"מ בנשבעין ולא משלמי' אבל נשבעין ונוטלים לעולם אינו נוטל אלא בראיי' ברורה שנשבע ואיכא מ"ד דבנשבעין ולא משלמין נאמן לגמרי ואינו חייב לשבע אפי' היסת לפי שלא תקנו היסת אלא על כפירת ממון אבל לא על כפירת שבועה ומיהו אי בעי' לאחרומי' סתם הרשות בידו אבל הרב האי כתב בתשובה שאם נתחיי' היסת ואמר נשבעתי נאמן ואין לבעל דינו להשביעו אבל נתחייב שבועת התורה ואמר נשבעתי נאמן וישבע היסת וכן הסכי' הרמב"ן ז"ל: רב כהנא אמר כשחייב מודה כתב הריף וכן הרמב"ם פ"ה ה' גזילה ואבדה דדוקא כשכתוב בו הנפק והזקיקם לומר כן משום דבמימרא דרב אסי א"ר יוחנן איכא וכתוב בו הנפק ורב כהנא לפרושי קא אתי ולא לאפלוגי ואין דרכם מחוור דכיון דחייב מודה כתוב בו הנפק למ"ל דהא משום קנוניא ליכא דכיון דזמנו בו ביום אי בעי כתב לי' שטרא אחרינא מהשתא אלא ודאי אע"ג דלא כתוב בי' הנפק יחזיר וכ"ת א"כ למה לי' לרב אסי למימר וכתוב בו הנפק תי' בתוס' דלא מבעי' קאמר לא מבעי' היכא דלא כתוב בי' הנפק דפשיטא דיחזיר ולא אמרינן האי שטרא מפרע פרעי' והאי דקאמר לא פרעי' משום דקא בעי מוזפא בי' זימנא אחריתי דהא בהא חששא איכא תרי ספיקי כיון דלא כתוב בי' הנפק שמא לא לוה והשתא מצי שפיר להלותו בו ואפי' את"ל דלוה בו דילמא קושט' קאמר דלא פרעו וא"כ פשיטא דלא אמרינן האי חששא דמפרע פרעי' אלא אפי' כתוב בו הנפק דהשתא ליכא אלא חד ספיקא דשמא לא לוה ליכא למימר דכיון דכתוב בו הנפק ודאי לוה וכיון שכן סד"א דחיישינן דילמא מפרע פרעי' קמ"ל דא"כ מלוה גופיה לא שביק

ע"ב הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פירש כגון עיקר כתובה ותנאי כתובה כמזון אשה ובנות שאעפ"י שלא כתוב אינו כמלוה ע"פ שיכול לומר פרעתי אלא כמאן דנקט שטרי בידי' דאמי' וכן בכלל זה מי שנמחק שט"ח והעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכתבו לו שטר אחר וכן שטר מעשי ב"ד שעשו בפסק דינים וטוען אחריהם פרעתי לא אמר כלום דלא תימ' כל שטר שלא נעשה בצואת בעל הדבר אין דין שטר עליו ויכול לומר פרעתי דהא ליתא

א"ל רב חייא בר אבא כו' והלא משנתינו הוא וכו' פיר' דס"ל דטעמי דמתניתין משום דהטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלו' וא"ת והיכא תנן בסיפא כתובה ואין עמה גט היא אמרת אבד גטי והוא אומר אבד שוברי הרי אלו לא יפרעו ולמה לא תפרע כל שהיא מביאה עדי הגט והא הטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלום והשתא לא ס"ל דגט היינו כתובה י"ל דנהי דלא ס"ל דגט היינו כתובה משום דכל מאן דמגבה לאו בב"ד מגבה וכמסקנא דסוגיא מ"מ כל מאן דמגבה בב"ד קרעי לי' גיטא וכתבינן אגבי' גיטא דנא קרעונוהו כו' הילכך כיון שאין הגט בידה איתרע לה מעשי ב"ד דאמרי' בבי דינא אגבוהו וקרעו לגיטא ולפי"ז נראה לי דכי תנן והוא אמר אבד שטרי לאו דוקא דעיקר חששא היא משום דילמא קרעוהו לגיטא דאי לא חיישינן להכי לתברא לא חיישינן דהטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלום: