ר"ן בבא מציעא יז

אי בלוקח מגזלן ומתניתין הכי מתוקמא נוטל את השבח מבעל הקרקע דהיינו גזלן והוצאה מנגזל והכי ק"ל דנגזל לא יהיב אלא הוצאה בלבד ונוטל שבח שהוא יתר על ההוצאה דמצי אמר ארעאי אשבח. ע"ב הא דלא מסיק ביה זוזי שיעור ארעא ושבחאי פירש"י ז"ל ובין בשבח ובין בהוצאה אינו נוטל אלא חובו ומ"מ דברי הרב אינו אלא מקמי דאוקימנא לה כגון דשויה ניהלה אפותיקי דאז מיתוקמא הברייתא כפשטי' דשיעור הוצאה אינו נוטל אלא כדי חובו אבל שבח יתר על ההוצאה ניטל יותר מחובו דמצי אמר ארעאי אשבח דה"ל לוקח כיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות דאינו נוטל אלא הוצאה:

נמצאו כלל השמועה דבמכר היכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ב"ח גובה את השבח בין דממילא בין דמחמת הוצאה ולפי תירוצו של הרמב"ן ז"ל שכתבתי למעלה בשבח שאינו מחודש גובה את כולו ואע"ג דלא כתב ליה דאקני אעפ"י שבא מחמת הוצאה ידינו לענין זה כשבח דממילא גמור דדקלא ואלים וכיוצא בו אבל נראה מדברי הראשונים ז"ל דלעולם ב"ח אינו גובה שבח כולי אלא בשבחא דממילא גמיר דבכה"ג גבי כולי' ואפילו לא כתב ליה דאקני אבל כל שבחא דאתי מחמת הוצאה בין שהוא מחודש בין שהוא מגופו של קרקע כשלא כתב ליה דאקני אינו גובה מלוקח כלום ובשכתב לו דאקני גובה את חציו:

והיכא דמסיק ביה שיעור ארעא ולא שבחא גובה כנגד חובו על הדרך שפרשתי בין בשבחא דממילא בין דמחמת הוצאה אבל יתר מחובו לא גבי כלל אפילו בשבחא דממילא דהא לא אמר ארעאי אשבח אא"כ שויה ניהלה אפותיקי דבכה"ג גובי' יתר על חובו כוליה שבחא דממילא וכולי' שבחא דמחמת הוצאה במה שהוא יתר על ההוצאה דמה אמר ארעאי אשבח אבל כנגד ההוצאה לעולם אינו נוטל יתר על חובו דבכדי הוצאה מטעם שכך כתב לו מוכר ללוקח אתה בא ולא כתב ליה מוכר ללוקח עד שיגבה יתר מחובו וכתב הרמב"ן ז"ל דכ"י מסלק ליה ב"ח ללוקח בזוזי היכא דשויה ניהליה אפותיקי אע"ג דשבחא ממילא טריף בלא זוזי מיהו פעמים שנותן לו יתר על הוצאתו כדאמרינן פ' המקבל דבשדה העשוי ליטע שמין לו כאריס ולא יכול ב"ח למימר ליה טול עציך ונטיעותיך אפילו שדה שאינה עשויה ליטע אע"ג דביורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דבכה"ג מצי א"ל הכי דהתם היינו טעמא דשלא ברשות ירד אבל זה כיון דסבר שהיה שלו אע"פ שנמצאת כמי שאינה שלו אין שומעין לו לומר טול עציך ונטיעותיך אבל במתנה לא גבי ב"ח שבחא כלל ואפילו מסיק כנגדו אלא בכגון דקלא דאלים אבל בשבח שהוא יתר על ההוצאה לא ואצ"ל כנגד ההוצאה אבל לפי דרך הרמב"ן ז"ל כל שבח שהיא יתר על ההוצאה הרי הוא כשבחא דממילא וגבי ליה ואין מחוור כדפרישית ומיהו במתנה אי כתב ליה נותן אנא איקום וכו' גבי ליה ב"ח מיניה כמכר ובמכר אף על גב דלא כתב ליה נמי גבי וכן כתב הרמב"ם ז"ל וטעמ' דמלתא דכיון שהורגילו לכתוב כן אף על פי שלא כתב כמי שכתב דמי דאחריות טעות סופר הוא אפילו בהא מלתא וכתב הרי"ף ז"ל דכל היכא דהוי דינא למשקל גריוא דארעא ולא חזיא ליה למשקל לדמי מב"ח כדאמרינן התם כל שאילו יחלוק ושמו עליו חולקים ואם לאו מעלין אותו בדמים והיכא. דלית ליה דמי דיינינן ליה דינא דגוד או אגוד ואף בבעל חוב דעלמא נראה שהדין כך דאי לית ליה זוזי ללוה ואיבעי ליה למלוה לאפרועי ממקרקעי דאי כנגד חובו לא הוי ראוי לא אמרינן גוד או אגוד עד דנותן לי' שיעור. הראוי

אמר רבא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח וא"ת כיון דרבא כרב הוא פורק בשתיהן בין לא הכיר בין הכיר לא הוה ליה למימר אלא דהלכתא כרב י"ל אף על פי שלא פירש את השבח בלא הכיר אתא לאשמועינן דאלו לא הוה אמר אלא הלכתא כוותיה דרב אפשר דה"א דכי קאמר בלא הכיר יש לו שבח דוקא בדפירש

הכיר בה שאינו שלו ולקח וכו' כלומר וכרב דאמר פקדון ומיהו לאו למימר דמעות פקדון גמור נינהו ושאם נאנסו נאנסו ללוקח דלא גרע ממפקיד מעות אצל שולחני דאמרינן פרק המפקיד דישתמש בהם ולפיכך אם נאנס חייב באחריותן לפי שכל מפקיד מעות אצל שולחני על דעת שיוציאם הוא מפקידם אף כאן לוקח זה ע"ד שיוצאים מוכר נתנם לו ורשאי להשתמש בהן ואם נאנסו חייב באחריותן וכי אמרינן שבח אין לו: כתב הר"ז ז"ל דהני מילי בשאין לו קרקע ולא קנו מידו הא יש לו קרקע או קנו מידו יש לו שבח דמשמואל דמודה בכהאי גוונא בלא הכיר נשמע לרב ולדידן דפסקינן כותיה בהכיר: ואין זה מחוור דכיון דבהכיר לרב מעות פקדון האיך יהא לו שבח אלא ודאי אין לו: ומיהו כתב הרשב"א דאם קנו מידו או שיש לו קרקע היכא שכתב לו את האחריות אפילו שבח יש לו ועדיין אין זה מחוור בעיני דבהכיר מעות הללו לפקדון דומיא דמלוה יהבינן נהלי' אף על פי שפיר' לו את השבח אין אילו אלא כמתנה על שכר המעות מה שאין כן בלא הכיר לשמואל

ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה כו' פירש לאו דוקא בשטרי אלא אפילו מוכר שדיהו בעדים דקי"ל גובה מנכסים משועבדים אף על פי שלא פירשו אחריות כלל גובה שאין האחריות צריך לפרש וכמו שכתבנו למעלה שלא כדברי האומר דכי אמרינן טעות סופר הוא דוקא בשטר אבל במוכר שדיהו בעדים צריך לפרש וליתא סתמו כפירושו והכי מוכחא ההיא הויה דמכר לו בית מכר לו שדה דפרק חזקת הבתים והוי יודע שג' מיני אחריות הן אחריות דמחמתי' אחריות דעלמא אחריות דנפשי' כגון שיש לו זכות בקרקע זה שמכר כההיא דאמרינן פ' מי שהיה נשוי סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אמי' קאי אמר לי' רבא אחריות דאמי' נהי דלא קביל עליו אחריות דנפשי' מי לא קביל עליו: אחריות דמחמתי' כגון ב"ח דידי' אחריות דעלמא כגון נמצאת שאינה שלו וג' מיני האחריות הללו זה למעלה מזה ולפיכך כתב רבינו האי גאון ז"ל בספר המקח דנהי דמסתמא טעות סופר הוא אעפ"י שלא פירש כלן בכלל היכא שפירש א' מהם הרי הוא כאלו מיעט אותן שלמעלה ממנו ולפיכך אם פירש אחריות דנפשיה הרי היא כאילו מיעט דמחמתי' דעלמא שהם למעלה ממנו אבל אם פירש דמעלמא דמחמתי' ודנפשי' שהם למטה ממנו בכלל ואם פירש דמחמתי' ניהו שאין דמעלמא בכללו שהיא למעלה ממנו דנפשי' שהיא למטה ממנו בכלל שכל מה שהוא למטה ממה שפיר' אפי' תאמר שאינו כאלו נתרבה בפי' מ"מ לא נתמעט וחזר הדבר לאיתנו דאחריות ט"ס הוא וכאלו לא ניכתב כלל אבל במתנה דאחריות לאו ט"ס צריך שיפר' את כולן הא קיבל עליו א' ממיני אחריות שהזכרנו אין לך בו אלא פי' בלבד אבל לא שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו אלו דברי גאון כמ"ש הרמב"ן אלא שביארנו סתמן כדי ליישבן ולהולמן

נקיטי' משמעתי' דכי היכי דמחייב מוכר ללוקח באחריות שבחה כשטרפ' ב"ח ממון ה"נ מיחייב ליה כשטרפ' נגזל ממנו בין לענין שבח הבא מחמת ההוצאה במה שהוא יתר על ההוצאה בין לענין שבחא דממילא בדקלא ואלים ויוקרא כל שלא הכיר בה שבענין זה הן שוין לגמרי אבל היכא דהוזל הקרקע יפה כח האחריות היכא דטריף לי' נגזל מהיכא דטריף לי' ב"ח שאם מכרה במנה והוזלה ועמדה בחמשים אי טריף לה ב"ח אינו נותן לו אלא נ' כשער של עכשיו אבל נמצאת שאינו שלו כיון דגלי מלתא שלא היתה מכורה לעולם זוזי הלואה נינהו גבי' וכיון שטרפה ממנו מחזי' את כולן

חזר ולקח מבעלים הראשונים ואסיקנא מהו כל דלאוקמא קמי לוקח בעי וקנה לוקח מיהא דוקא בלא הכיר בת הא בהכיר בה לא קנה דכיון דבהכיר בה מעות פקדון לא שייך למימר בי' ניחא ליה דלא לקריה גזלנא וניחא לי' דליקום בהמנותא ולקמן נמי דאמרינן תהיא במאמינו לא שייך אלא כשלא הכיר בה אבל לא במכי' וכ"נ דברי הרי"ף בהלכות

מ"ט מר זוטרא אמר כו' כלומר במה קנאה דהא דבר שלא בא לעולם הוא ואי משום דרב כר"מ ס"ל היכי קיבלה מיניה שמואל ושמואל גופיה היכא מבעיא ליה דהא לא סביר' ליה כר"מ ואמרי' מר זוטרא אמר ניחא ליה דלא ליקריה גזלנא כלומר ואנן סהדי דלאוקמי קמי לוקח קא בעי לה וכשקונה אותה מקנה אותה ללוקח ומיה' אכתי לא פרשינן לכולה מילתא לומר לוקח אעפ"י שמוכר זה רוצה להקנותה במה קנאה אלא דאמרינן דלאח' שלקחה מקנה אותה ולקמן הוא דבעי אפ"ה לוקח במה קנאה והיינו דמתקיף לי' רמי בר חמא מכדי לוקח במה קני' לי' וכמו שנפרש בעזה"י

דף טז ע"א פשיטא זבנה אורתא פרש"י זבנה לאחר או אורתא קודם שחזר ולקחה לאו לאוקמי קמי לוקח ראשון קא בעי דהא הדר וזבנה לה וה"נ דלאו לאוקמי קמי שני קא בעי דהא ע"כ לא קאי בהמנותא בהדי חד מנייהו וקרו לי' גזלנא: והראב"ד ז"ל פי' זבנה אחר שלקחה מיד דבכה"ג ליכא למתלי באומדנה דלאוקמי קמי לוקח קא בעי כיון דזבנה לאלתר גילוי מילתא שלא לכך נתכוון

ואי לא זוזי הוא דבעי איפרועי כו' כתב בחדושי הרשב"א ז"ל ומסתברא דה"ה כל היכא דאיכא טענה בליקחתה של זו כגון שהיא סמוכה לחצר זו או שהיא עדיות וכיוצא בו דכל שאפשר לתלות בדבר יד לוקח על התחתונה דלא אמרי' לאוקמי קמי לוקח קא בעי אלא כשטרחו והשתדלותו עליה מוכיח שהוא רוצה להעמידה בפני זה

חד אמר מתנה כמכר וחד אמר מתנה כירושה ודקי"ל דמתנה כירושה דבכל דוכתא רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל כדאיתא פרק גיד הנשה ופרק כיצד צולין הילכך מוקמי' ליה בידא דגזלן דודאי דידי' הוא דהא ודאי איהו זבנה ואע"ג דתפיס להו לוקח תפיסה בקרקעות לאו כלום היא אבל הרמב"ם פסק פרק פ"ט מהל' גזלה דמתנה כמכר להכי טרח קמי' כי היכא דליקום בהמנותי' שמעינן דהלכה כרב אשי וא"כ אף במתנה ניחא ליה דליקם בהמנותיה

מכדי לוקח במאי קני לה להאי ארעא כלומ' דנהי דאמרי' לעיל דמוכר זה כשחוזר ולקחה להקנותה מלוקח מכוין אפ"ה לוקח במה קני לה שהרי בשביל כוונת המוכר בלבד לא קנה אותה ומתרצי' דבההיא הנאה דלא קאמר לי' ולא מידי קא מקנה ליה כלומר דהנאה זו שהוא מחזיקו בנאמן וסומך עליו חשובה היא בעיניו ומקנה אותה לו בה כאילו נותן לו דמים כדאמרינן בקדושין דנתינה באדם חשוב מקודשת דבההיא הנאה דמקבל מני' מתנה גמרה ומקנה נפשה והא דאמרינן תהא במאמינו לאו דוקא שיאמר לו בפי' אלא סתמא כפירוש

מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך כו' פירש"י דממה שאירש מאבא מותיב אמאי לא אמר כלום וק' דהא אמרינן לעיל דירושה ממילא היא וכ"ע לא פליגי דלא קנה משום דליכא הוכח' וי"ל דכיון דאמר לי' מה שאירש מאבא מכור לך בפירוש כמאן דאיכא הוכח' דמי והל"ל דכשהוא ירשה מקנה לו בההיא הנאה: התססמכא