ר"ן בבא מציעא טז

לוקח כאלו קנה ומכר קאמרינן שאם היינו אומרים ששבח זה הרי הוא כשלו היום ברשותו של מוכר ב"ח היה גובה חציו אפי' לא כתב לי' לוה דאקני דמאי דאית' ברשות לוה אפי' קנאו אחר שלוה גבי מני' מלוה ואפי' לא כתב לי' דאקני כדאמרינן התם פ' מי שמת כי איבעי לן דאקנה אי אשתעבד אי לא ואמרינן התם בתמי' א"ל רבא מני' קאמרת מני' אפי' מעל גלימא דעל כתפאי אלא ע"כ כיון דאמור התם פ' מי שמת דאינו גובה את השבח אלא מטעם דאקני טעמא דמלתא לפי שאנו רואים שבח זה כאלו קנאה מוכר לפי שהלוקח אדעת' למשקל מיני' השביח וכאלו מכרו ללוקח שהרי לוקח הוציא בו מעותיו וה"ל מוכר זה כלוה ולוה ואח"כ קנה ומכור דאי לא כתב דאקנה אין ב"ח גובה ממה שקנה אח"כ כיון שמכר וכי כתב לי' דאקני גובה חציו ומ"מ כי אמרינן דדוקא בדכתב לו דאקני גובה את השבח ואי לא לא גבי כלל דוקא בשבחא דמחמת הוצאה אבל שבחא דממילא כגון דקלא ואלים ארעא ואסיק שרטון א"נ כגון שהוקר הקרקע אעפ"י דלא כתב לי' דאקני גבי דהא לאו דבר שלא בא לעולם היא וכוליה נמי גבי לי לפי שאינו כאלו קנאו אח"כ אלא כאלו קנאו קודם שלוה דהא אפי' מיורש ומקבל נחלה גבי לי' נמי ב"ח אע"ג דליכא למימר שכך כתב לו וכמו שנכתב בסמוך בשם הרי"ף ז"ל אלמא דהרי הוא כאלו קנאו הלוה מתחילה

ואיכא למידק אשמעתין דכיון דאמרינן דב"ח לא גבי שבחה דמחמת הוצאה אלא בדכתב לי' דאקני וכדמוכח סוגיא דפ' מי שמת היכי אמר שמואל דב"ח גובה את השבח אפי' דמחמת הוצאה נמי דהא איהו איבעי' לי' התם דאקני אי' משתעבד אי לא תי' הרמב"ן ז"ל דכי אמרינן התם פ' מי שמת דב"ח אינו גובה את השבח אלא בדכתב לי' דאקני ה"מ בשבחא דמחמת הוצאה שהוא מחדוש לגמרי כגון בנין נטיעה דבכה"ג כיון דלא בא לעולם כלל לא גבי מני' אלא מטעם דאקני אבל הכא איפשר דשמואל איירי בשבח דמחמת הוצאה שאינו מחודש כגון חרישה ועדור ונכוש ועוגיות לגפנים וכיוצא בהן ממלאכות שהן בגופה של קרקע ושבחא דכה"ג גובה ב"ח אע"ג דלא כתב לי' לוה דאקני וגבי לי' נמי כולי' דכמי שבא לעולם בשעת ההלואה דמיא שהרי לא נתחדש כלל בגוף הקרקע ושמואל סתמי נקיט לי' למימר ובספיקא דבעי דאי דאקנה קנה ב"ח גובה חצי השבח אפי' מחודש בדכתב לי דאקנה ואי דאקנה לא קנה נהי דבשבח מחודש לא גבי מידי בשאינו מחודש א אעפ"י שבא מחמת ההוצאה גבי כולי' ולפי זה הא דמוכחינן התם פרק מי כ שמת מברייתא דלשבח קרקעות כיצד ש"מ דאקנה קנה ואצטריך לשנויי הא מני ר' מאיר היא הוא הדין דהוה מצי לשנויי דההיא בשבח שאינו מחודש דלא בעינן דאקני אלא משום דהתם אייתי מתניתין אחריתי ואצטריך לאוקמי כר' מאיר אוקי נמי הך כותיה ובכל שבח ולפי זה גם כן הא דמקשינן הכא והא שמואל במאי מוקים לה אי בב"ח קשיא רישא וסיסא הוה מצי לשנויי דברייתא בשבח של בניין מחודש כגון בנין ונטיעה מתוקמ' ובדלא כתב לה דאקנה ומ"ה נוטל הוצא' מב"ח אלא דניחא ליה לשנויי אליבא דשמואל דכל שבח כגון דלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ולפ"ז לדידן דקי"ל דדאקנה משתעבד בשבח מחודש גובה חציו ובדכתב ליה דאקנה ומיהו ה"מ במאי דאשבח לוקה בחיי מוכר אבל במנה שהשביח אחר מיתת המוכר לא גבי מידי דכיון דמשום דאקנה אתי' עלה אשבח בתר דמית הרי לא קנה מוכר לעולם אבל בשבח שאינו מחודש אע"ג דמחמת הוצאה הוא גובה לו ואפי' לא כתב לו דאקנה כיון שכך כתב לו מוכר ללוקח הא לאו הכי אפי' בשבח זה מצי אמר לוקח אנא אשבחי. ואיני רואה שיהא זה דעת הראשונים ז"ל אלא כלם כתבו סתם דכל שבא דאתי מחמת הוצאה דלוקח אינו גובה ממונו אלא חציו ובשכתב לו דאקנה וכ"ד רמב"ם ז"ל פכ"א מה' מלוה ולוה וכדבריהם נראה דכיון דלוקח זה אי לא משום תנאו של מוכר שכתב לו אנא אקום ואשפי הוה יכול למימר לב"ח הבו לי גריבא דארעא בארעאי שיעור שבחאי שהרי לוקח זה שדה שלו הוא משביח א"א שיגבה את כל שבח אלא מטעם דאקנה א"כ דהתם מבעיא ליה אליבא דרבנן וכדאמר התם בהדי' אליבא דר"מ דאמר התם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קבעי לך כי תבעי לך אליבא דרבנן וכדאמר התם והכא נקיט מלתיה כר"מ ואע"ג דבפ' אעפ"י אמר שמואל דהלכה כר"י הסנדלר שאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ומינה דאין אדם מקנה איפשר דבשעבוד כיון דחייל ממילא סבר לה כר"מ

תדע שכך כותב מוכר ללוקח פי' תדע שהדין כך הוא שהרי כך כותב מוכר ללוקח וטופס שטרא כך הוא ואי לאו דב"ח גובה למה כותב וטעמ' נמי יהיב לדינא דשמואל דכיון שכך כותב לו מוכר ללוקח לא מצי למימר ליה לוקח לב"ח אנא אשבח הב לי שיעו' שבחאי דלוקח אדעת' למשקל ממוכר נחית שכך כתב לו ולא אדעתי' למשקל מב"ח וה"ל כאלו הקנה לוקח למוכר שבחו שהרי בשטר המכר כתו' וצבי זבינא דנן שפי' לוקח כן פי' הר"ח ז"ל ואף דברי הרמב' ז"ל פכ"א מה' מלו' ולוה מראי' כן

עמליהון פי' שבחא דאתא מחמת' הוצאה ושבחיהון דממיל' א"ל יפה ויפה: כתב הרי"ף ז"ל והגיה בזקנותו בהלכות ומסתברא דהאי שבחא דלא טריף ממתנה שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא אבל דאתי ממילא טריף ויש הוכחה לדין זה בפ' יש בכור לנחלה דהתם משמע דב"ח גובה מיורש שבחא דממילא אע"ג דליכא למימ' שכך כתב לו וה"ה למקבל מתנה ובפ' המקבל אכתוב זה בס"ד והרמב"ן ז"ל סובר לדעת הרי"ף דאפי' בשבחא דמחמת הוצאה כל מה שהשביח יתר על הוצאה בכלל שבחא דממילא היא היא וטריף ליה ממתנה ואפי' בשבח מחודש כבנין וכיוצא בו שלא יפה כחה של מתנה אלא כנגד הוצא' בלבד אבל מה שיותר על ההוצאה לא יפה כחה מכח מכר אדרבה הורע כחה: דבמכר אינו גובה בשבח יתר על ההוצאה אלא חציו משום דה"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה וכדפי': ואלו במתנה גובה כלו משום דהוי לי' לוה וקנה בלחוד שהרי ממקבל מתנה לא לוה שלא קבל עליו אחריות ואין זה מחוור דכיון דמקבל מתנה זה שבח שלו השביח וליכא למימר בי' דה"ל כיורד לתוך שדה של חבירו כל מה שהשביח הקרקע מחמתו יש לו ליטול ועוד היאך איפשר לומר דב"ח גובה ממתנה שבח יתר על ההוצאה בשבח מחודש של בנין שכיון שאתה אומר דבמכר חולקי' מטעם דאקנה אתה בא עליו ובמתנה אי אפשר שכיון שלא כתב לו נותן למקבל מתנה כמו שכותב מוכר ללוקח לא קנה נותן שבח זה מעולם ולפי' לא נתחוור לי דרכו של הריף ז"ל בזה וה"נ מוכחא ההיא כדאמר בסמוך והונא חברין מוקי לה במילתיה אחריתי בלוקח מגזלן וכמו שאפרש ולפיכך נ"ל שמ"ש הריף שאפי' במתנה שבחא דאתי ממילא טריף לא נתכוון אלא לכגון דקלא ואלים וכל שבחא דלא אתי מכח מקבל מתנה כלל אבל שבחא דאתי מכח מקבל מתנה אינו גובה ממנו ב"ח כלל ל"ש הוצאה ל"ש יתר על ההוצאה אלא רואי' כמה היתה יפה בשעת מתנה וגובה אותו שיעור בלבד וכ"ד הרמב"ם ז"ל פ' כ"א מהלכות מלוה ולוה וז"ל מתנה ששבחא מחמת הוצאה אין ב"ח גובה משבח כלום אלא רואים כמה היתה יפה בשעת מתנה וגובה ואי שבח ממילא ב"ח גובה את כלו וכך הוא דרכו של רש"י ז"ל בשמועה זו שכתב גבי יפה ויפה דכיון דלא הדר גבי לי' לא מפסד' ליה במידי דלא אפסדי לב"ח והרי לא אפסדי לב"ח אלא בגופה של קרקע ובשבחא דממילא גמור כדקלא ואלים וכיוצא בו דההוא שבחא אפי' בלא לוקח הוה אתי אבל בשבח דמחמת הוצאה אפי' במה שהוא יתר על ההוצאה אי לא גבי מני' ב"ח לא אפסדי' לוקח ולא מידי שהרי לא היה בא מאליו אלא בגרמות של לוקח ועוד יתבאר דעתו בס"ד הילכך במתנה לא גבי שבחא דממילא אלא בדקלא ואלים וכיוצא בו דבכגון זה גובה כולו בין במכר בין במתנה ומיה' כי גבי ליה דוקא בדמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא אבל לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לא: שאין לך גוב' יתר מחובו אלא בדשויי' ניהלי' אפותיקי דמצי ארעאי אשבחי

האי מתני' מסייעא כו' עד בלוקח מגזלן לפי דרכינו ה"פ דמעיקרא כי מסייעינן מינה למר שמואל והונא חברין דחי לה מינה ומוקי לה בלוקח מגזלן וכי קתני שבח בשבחא דממילא א"נ בשבחא דמחמת הוצאה ובמה שהוא יתר על ההוצאה קאמ' דבכנגד הוצאה ליכ' למימ' דהא נגזל יהיב לי' ללוקח הוצאה וכי אמרי' בסמוך א"א בלוקח מגזלן כגון שיש לו קרקע כו' בכה"ג לא הוי מצי מוקם לה בב"ח דלהונא חברי' דבעי לפלוג במתנה אפי' לדעתי' דשמואל עליה דשמואל ב"ח לא גבי משבח הבא מחמת הוצאה ואפי' במה שהוא יתר על ההוצאה וכמו שכתבנו לעיל במתנה אפי' לדעתיה דשמואל ומכר למאן דפליג עליה דשמואל דיניה כמתנה אליבא דשמואל הילכך לא הוי מתוקמ' ברייתא בב"ח אלא בשבח דממילא גמור כגון דקלא ואלי' וכל כה"ג לא הוי סתום לי' תנא דלתני שבח סתמא וזה עולה יפה לפי דרכינו אבל לפי דרכו של הרמב"ן ז"ל שהוא סובר דבמתנה גבו לשמואל בשבחא דאתי מחמת הוצאה במה שהוא יתר על ההוצאה א"כ אף במכר להוגא חברין דהוה בעי למפלג עליה ה"ה והוא הטעם ונמצא דאפי' לדידי' ב"ח גובה כל מה שגזלן גובה וא"כ למה הוצרך להעמידה בלוקח מגזלן בההוא גוונא נמי הוי מצי לאוקמא בב"ח אע"ג דבעי' לה למפליג עליה דשמואל והרמב"ן ז"ל דחק לפרש דלהונא חברין כי קתני שבח בלוקח מגזלן אפי' כנגד הוצאה קאמר דנגזל טורף כוליה והא מני ר"מ היא דאמר הכי משום קנסא בפרק הגוזל וזה דבר שאין לו הוכחה בשמועה זו כלל אלא מה שפי' עיקר וכך הם מפורשים דברי רש"י ז"ל שכתב בלוקח מגזלן דנגזל וודאי טורף שבחא דא"ל ארעי אשבח אבל ב"ח כל כמה דלא טריף לאו דידי' הואי וברשותא דלוקח אשבח וזה אין לו ענין אלא כשבח יתר על ההוצא' דבכנגד הוצאה לא מן השם הוא זה

אי בב"ח ק' רישא וסיפא לפי דרכינו נ"ל דהך דשמואל קשיא דאי לאו דשמואל אפשר דהוי ניחא לן וכ"ת אם בב"ח אמאי נוטל בשבח דמחמת הוצאה מה שהוא יתר על ההוצאה וכדקתני דאינו נותן אלא הוצאה איפשר דהומ"ל דאי כתב לו מוכר ללוקח עמליהון לשבח יתר על ההוצאה נתכוין אבל לא לכנגד הוצאה: דאע"ג דאי לאו משום תנאה מה שהוא יתר על ההוצאה וכנגד ההוצאה דינם שוה ובתרווייהו לית לי' לב"ח למגבי מידי וכמו שפרשתי למעלה וכיון דמשום תנאה הוא הי' לנו להשוותן לגמרי דמאן פליג לך אפ"ה הל"ל דכיון דלגבי נגזל שייך לקבולי אחריות במה שהשבח יתר על ההוצאה ולא שייך בכדי ההוצאה שהרי נגזל פורע אותה מוכר ללוקח השוו מידותיה לקבל אחריות ממה שהשבח יתר על ההוצאה בין בב"ח בין בגזל ומ"ה שקיל לי' ב"ח ואינו נותן אלא הוצאה אלא לשמואל קשיא ואע"ג דהונא חברין דכולה מלתא פליג עליה דשמואל דלדידי' אפי' שבח יתר על ההוצאה אינו נוטל ב"ח וכמו שכתבנו לעיל וא"כ לדידי' נמי קשיא ברייתא א"ה אנן מצינן לתרוצי וכדכתבנו ולשמואל קשיא ודאי אבל לא לדידן והונא חברין נמי לא אמר מילתא בפי' אלא דדחי לה ההיא מתניתין משמואל ואם תרצה תפרש דלדידן הוה אפשר לאוקמי' בדשווי' ניהלה אפותיקי מש"ה נוטל שבח יתר על ההוצאה דמצי אמר ארעאי אשבח: