ר"ן בבא מציעא טו

אין אנו חוששים לפרעון וסמכו על דברי הראב"ד ז"ל ששבש זה הלשון ואמר דמ"ה לא הוי תיובתא דר"א אלא בחדא משום דר"א אפשר לאוקמי' בשטרי הקנאה וברייתא דלאו הקנאה אבל דשמואל הוי תיובתא בתרתי אי ס"ל כאביי דאמר עדיו בחותמין זכין לו דוק ותשכח ואינו רואה שהרויח כלום שכבר כתבתי לעיל דהא דר"א א"א לאוקמי בשטרי הקנאה אלא א"כ תאמר דחייש לפרעון ולא חייש לקנוניא כמו שכתבנו למעלה והלא הם לא שבשו הלשון אלא מפני שאמר שא"א שלא יחוש ר"א לקנוניא אלא מטעם שלא יחוש לפרעון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל

ולענין פסק הלכה קי"ל כר' יוחנן דחייש לפרעון ולקנוניא דשמואל ור"י הלכה כר"י וכ"כ הריף ז"ל וקי"ל נמי דשטר שאין בו אחריות נכסים ואפי' חייב מודה לא יחזיר אבל אם החזירו שלא כדין כתב הרמב"ם ז"ל בסוף ה' גזילה ואבידה שהוא כשר וגובה בו ומשמע דדייק לה מדלא קתני פסול ואינה ראיה דכיון דפסול ודאי לא הוי אלא מחששא להכי תנן לא יחזיר וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר דודאי אם הוחזק נפילה בב"ד או אפי' בעדים אין מגבין אותו וכדברי הראב"ד ז"ל נראה מדאמר לקמן בפרקין גבי מצא גט אשה בשוק דאמרינן לה אייתי ראיה אימתי מטא גיטא לידך אלמא דכיון דנפל אעפ"י שהחזירוהו ודינו כאלו לא נפל דודאי משמע דדוקא בדידעינן דנפל הוא דאמרינן לה אייתי ראי' אימתי מטא גיטא ליד' הא בדלא ידעינן לא ולפנינו נאריך בע"ה

ולענין פלוגתייהו דרב אשי ואביי בכותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו אי בשטרי הקנאה בלחוד וכדרב אשי ואי בכולה שטרי וכדאביי קי"ל כרב אשי דדוקא בשטרי הקנאה כותבים אבל בשטרי דלאו הקנאה לא דליתא לדאביי דרבא פליג עליה לקמן וכמ"ש הרי"ף ז"ל הלכך בשטרי דלאו הקנאה אין כותבים אא"כ מלוה עמו וראייתו מרש"י ז"ל שכתב דלרב אשי בשטרי דלאו הקנאה לא כתבינן אא"כ מלוה בהדי' ונותן מעות בפניהם ול"נ דאביי לא אתא לחדושי אלא דעדיו בחותמיו זכין לו מניסן ואע"ג דלא מטא שטרא לידי' עד תשרי אבל ביומא דמטא שטרא לידי' לכ"ע זכה מלוה ואפי' שלא לוה שאעפ"י ששטר זה ע"ד הלואת המעות נעשה כי היכי דאמרינן לרב אשי בשטרי אקנייתא שאעפ"י שהקנין ע"ד הלואת המעות נעשה מיד לפי שבקנין עצמו יש בו כדי לקנות אף בשטר לדידן כיון שנמסר השטר ליד מלוה קנה שבמסירת שטר יש בו כדי להתחייב וכדאמרינן בההיא דחייב אני לך מנה בשטר דריש פ' הנושא את האשה ולפיכך אפי' בשטר דלאו אקנייתא אין צריך שיראו העדים ההלואה אלא כיון שהגיע שטר ליד מלוה נשתעבד וכ"כ הרי"ף ז"ל ולפי' נ"ל עוד דאפי' בשטרי דלאו אקנייתא כותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ובלבד שיזכו עדים למלוה ושיעמוד השטר בידם מאותה שעה ואילך בשביל המלוה דבכה"ג הרי המלוה עמו דזכין לאדם שלא בפניו לא באנו למעט בשטרי דלאו אקנייתא אלא שלא יכתבו שטר לוה ויתנהו לו או שיעמוד בידן של עדים בעדו כנ"ל

דף יד ע"א אחריות ט"ס היא אע"פ שלא הזכירוהו מלוה ולוה כלל יש להם לעדים לכותבו בשטר ולפיכך אם לא כתבוהו דאין לתלות הדבר אלא בטעות של סופר והכי מוכח ההיא דמקשינן מאידך דשמואל דאמר צריך להמלך

דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא וכו' כלומר דאי אזיל לא מצי אידך למימר לאו בעל דברים דידי את אבל לאו דינא הוא דליזל ע"כ כדאיתא בסמוך דא"ל אתון טרפך ואשלם לך ואיכא נוסחי דמפקי מלתא מספיקא וגרסי' ואי אזיל וקרו בדרבנן מנ"ל אי אזיל ראובן לאשתעויי דינא בהדי שמעון לטעון שמעון הני טענתי דמצי ראובן למטען והא ל"ק דנ"מ להיכא דשויא לההיא שדה אפותיקי מפורש ראובן לב"ד דידיה דאילו שמעון לא מצי מסלק ליה בזוזי ואילו מצי ראובן לסלוקי וא"נ נ"מ להיכא דלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דאילו שמעון משתעי דינא בהדי ב"ח וסלק ליה לגמרי אפילו משבחא ואינו נותן לו אלא הוצאה בלבד דכיון דשוויה ניהליה ליה אפותיקי מצי א"ל ללוקח ארעאי אשבח ואי ראובן משתעי דינא בהדיה ישום את השבח ואת הקרקע ולא יטול ב"ח אלא שיעור חובו בלבד ולפנינו יתבארו דינים הללו בס"ד

שלא החזיק בה יכול לחזו' פרש"י ז"ל כגון שלא נתן מעות וכו' כלו' אעפ"י שלא נתן מעות ול"נ דכיון דלא החזיק ולא נתן מעות פשיטא דיכול לחזור בו וע"ק מאי קא מבעי מאימת הוי חזקה הא תנינא לה בהדי' נעל וגדר ופרץ כל דהו לפיכך נראים הדברים דהכא כגון שקנאה שמעון באחד מן הדרכים שקונה בהם ואפ"ה אי קודם שנשתמש בה כלל יצאו עליה עסוקין יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה ולפיכך יבוטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים מתורת מקח טעות אבל משהוחזק בה כלומר שנשתמש בה קודם שיצאו עליה עסיקין אין זה מקח טעות אלא הרי כאלו יצאו עליה לאחר זמן מרובה דמצי אמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך והיינו דאמרינן מאימתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי כלומר מכיון שהתחיל לתקן מצד השדה דלאו חזקה של קנין בעינן אלא תשמיש בעלמא וכן כתב הרמב"ם פרק י"ט מהלכות מכירה

ע"ב יש לו מעות ויש לו שבח פי' בשבחא דממילא איירי כגון דקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון א"נ בשבחא דמחמת הוצאה במה שהוא יתר על הוצאה דההוא הוא דשקיל ליה מגזלן והיינו דקרי' ליה בסמוך שכר מעותיו אבל בשבח דכנגד הוצאה לא איירי ביה השתא דלא שקל ליה מגזלן אלא מנגזל כיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות והאי נמי לאו שכר מעותיו הוא אלא דמי הוצאתו אבל רש"י ז"ל פירש דאף בשבח דכנגד הוצאה איירי דשקיל ליה מגזלן וכגון שגדלה משובחת והכסיפה הגזלן ולוקח השביחה והחזירה לו כמו שהוא השתא דכה"ג נגזל שקיל לה ולא פרע מידי שהרי קרקע משובחת כזו גזל ממנו ול"נ דאפ"ה כיון דלוקח השביח שבחא שקיל מנגזל והדר נגזל משתעי דינא בהדי גזלן

טעמא דשמואל משום דלא פירש וא"ת וכי לא פי' אמאי יש לה מעות דהא שמואל ס"ל אחריות לאו ט"ס הוא בשטרי ממ"ו תי' בתוספות דכי אמר שמואל הכי ה"מ בשטרפה ב"ח משום דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה משום פירי אבל נמצאת שדה שאינו שלו דאית ליה לאהדורי פירות לנגזל אפילו שמואל מודה דבכה"ג אחריות ט"ס הוא דהא הוו ליה זוזי הלואה גבי' ולא שדי אינש זוזי בכדי והראיה מדאמר שמואל לקמן בהכיר בה שאינו שלו דאפילו מעות אין לו ע"כ בשלא כתב לו אחריות היא ודוקא הכיר בה שאינו שלו הא לא הכיר דומיא דהכיר יש לו מעות

שבח אין פירות לא פי' הרי"ף ז"ל דה"מ פירות תלושים אבל מחוברים גבי להו וכ"ד רש"י ז"ל ומחוברין נמי דאמר גבי להו דוקא בצריכין לקרקע אבל אין צריכין לקרקע כתלשין דמיין כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה וא"ת אי בצריכין לקרקע גבי להו מאי מקשה הכא ואי ב"ח מי אית ליה פירות לוקמי' בצריכין לקרקע י"ל א"כ לאו פירות מקרי אלא בכלל שבח קרקעות הן והר"ז חולק בדין זה ואומר שאין ב"ח גובה פירות כלל אפילו מחוברין וצריכין לקרקע

ומדרישא בהגוזל וכו' הא כדאיתא והא כדאיתא כלומ' רישא בגזלן וסיפא בב"ח וא"ת ותיהוי נמי הכי אכתי רישא דאכילת פירות דאיירי בגזלן תקשי לי' לשמואל וכדמקשה בסמוך מברייתא דלאכילת פירות כיצד י"ל דרישא ל"ק לי' דמוקי לה בנגזל שבא לגבות פירות שאכל משדה שגזל ממנו ולא איירי בלוקח כלל אבל מבריית' מקשי' משום דקתני גובה את הקרן מנכסים משועבדים אלמא בלוקח איירי דאי בנגזל וגזלן בלחוד לא שייך למתני גובה את הקרן כו' שהרי שדה שלו יטול ולפיכך הוצרך רב אשי לתרוצי דלצדדים קתני וכ"ת א"כ דלאכילת פירות דמתניתין הוה מצי לשנויי בנגזל וגזלן לשני לי' לשבח קרקעות כגון שהכסיפה גזלן ונגזל ממנה שבחא ליתא דא"כ אין זה שבח קרקעות אלא פירות וקרקעות

דף טו ע"א ורב אשי אמר לצדדין קתני הקש' הרמב"ן ז"ל בין לרבא בין לרבה בר רב הונא בין לרב אשי היכי קתני אין מוציאין לאכילת פירות מפני ת"ה למ"ל מפני ת"ה תיפוק לי' משום דמלוה ע"פ היא ומלוה ע"פ לא גובה ממשעבדי ותי' בתוס' דלרבא ולרבה בר רב הונא אי"ל דכיון דעמד בדין על הקרן פירות נמי אית להו קלא וה"לל דלטרוף ממשעבדי אלא דלא אמרינן הני מפני ת"ה ואקימתי' דרב אשי נמי הכי מפרשינן דאע"ג דעמד בדין נגזל עם הלוקח והוציאה מידו אפ"ה אינו גובה פירות מלקוחות דגזלן ואפי' מאותן שלקחו מאותה שעה ואילך אלא מבני חורין לחוד ומפני תיקון העולם

הב"ע בשעמד בדין מהכא משמע דהעמדה בדין כשטר דמיא וגביא ממשעבדי וק' א"כ היכי אמרינן לקמן בין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו אמר פרעתי נאמן תירצו ר"ח ור"ב אפרים ז"ל דהת' בדציית דינא והכא בדלא ציית א"נ י"ל דכי אמרינן דהעמדה בדין כשטר דמיא ה"מ למטרף ממשעבדי משום דאית לי' קלא אבל פרעתי ודאי מצי אמר דטעמא דבשטרא לא מהימן משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי משא"כ בהעמדה בדין וכו' אמרינן דגבו ממשעבדי דוקא דאיכא סהדי דלא פרעי' שלא זזה ידם מתוך ידו דכיון דידוע דלא פרעי' ואית קלא למלתי' משום העמדה בדין גבי ממשעבדי וא"ת כיון דהעמדה בדין כשטר דמיא מודה מקצת למה נשבע דהא ה"ל שעבוד קרקעות בשעת הודאה וה"ל כמודה בקרקעות וכפר בכלים י"ל דבשעת הטענה אכתי לאו שעבוד קרקעות הוא והשתא הוא דחייב

גופא אמר שמואל ב"ח גובה את השבח פי' בין שבחא דממילא בין שבחא דמחמת הוצאה ומיהו בשבחא דמחמת הוצאה כיון דדבר שלא בא לעולם הוא לא גבי לי' ב"ח אלא כשכתב לי' לוה דאקנה אבל לא כתב לי' דאקנה לא גבי מיני' כלל והראי' מדאמרינן פ' מי שמת ואי ס"ד דאקנה לא משתעבד ב"ח אמאי גובה שבחא אלמא דלמ"ד לא משתעבד ב"ח לא גבי שבחא וה"ה דלדין דקי"ל משתעבד היכי דלא כתב לו דאקנה הילכך ע"כ כי אמר שמואל דגובה את השבח אפי' מחמת הוצאה כדכתב לי' דאקנה עסקינן ומיהו כי אמרינן דבכתב לי' דאקני גבי שבחא דמחמת הוצאה לא שיגבה את כלו אלא חציו בלבד כדאמרינן התם בסוף מי שמת מאי גובה נמי דקתני חצי שבח וטעמא דמלתא משום דקי"ל בלוה ולוה ואח"כ קנה יחלוקו שהרי מוכר זה לוה מראובן שהלוהו ולוה משמעון שמכר לו את השדה שהרי קבל עליו אחריו' ונשתעבד לו לאחריותו כאלו לוה ואח"כ קנה השבח שהשביח שמעון דאדעתא למשקל ממוכר השביח כדאמרינן תדע לך שכך כותב לו וה"ל כאלו קנאו מוכר הילכך יחלוקו ב"ח ולוקח כדין לוה ולוה ואח"כ קנה כשכתב דאקנה לשניהם חולקים מה שקנה אח"כ לפי שאף שיעבודא של ראשון אעפ"י שכתב לו לוה דאקנה לא חל עד שקנה לוה ובאותה שעה כבר חל ג"כ שעבודו של שני וה"נ דכוותי' ומיהו כי אמרינן דהוי מוכר בשבחא דאשבח