ר"ן בבא מציעא יד

כאביי והא דנקט שטרי הקנאה לומר דאפי' באין חייב מודה יחזיר ואלו בשטרי דלאו הקנאה לא הוה אמר יחזיר: אלא בשחייב מודה דה"ל כמאן דמטא שטרא לידיה וכמ"ש רש"י ז"ל בפירושיו ושמעינן מינה דכי אמר בשטרי הקנאה הא שעבד נפשי' אע"ג דלא מטא לידי' קאמרינן ולפ"ז ההיא דפ' יש נוחלין כשאין בה קנין עסקינן אבל ביש בה קנין בין במתנה בין בהלואה משעת קנין זכה ואע"ג דלא מטא שטרא לידי' וכ"כ שם ה"ר יוסף הלוי ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל

משום דק"ל לאביי כו' מלשון מר רב יהודה גאון נקטינן לה: ואי"ל עליה דאע"ג דק"ל לאביי הא לא הוה צריך למימר עדיו בחתומיו זכין לו דהמ"ל דכותבי' שטר ללוה בשטרי הקנאה וכרב אשי ומתניתין לאו משום דחיישינן לפרעון וקנוניא וכדמשיג לי' אביי למלתי' ואפשר לדחוק ולומר דה"ק דלעיל כי דחקינן לוקמי' מתניתין דכותבין שטר ללוה בשטרי הקנאה דוקא משום דק"ל במתניתין דמצא שטרי חוב בשחייב מודה אמאי לא יחזיר דלא הוה ס"ד דניחוש לקנוניא ואצטרכינן לשנויי משום כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכיון שכן ע"כ מתניתין דכותבין שטר ללוה דוקא בשטר הקנאה דאי בשטר דלאו הקנאה לכתחילה היכי כתבינן כיון דהיכי דנפל חיישינן אבל לאביי דלא ס"ל טעמא דאקרי וכתב וע"כ אית ליה למימר דמתניתין היינו טעמא משום דחיישינן לפרעון למ"ל לדחוקי נפשי' ולמימר דההיא דכותבין שטר ללוה דוקא בשטרי הקנאה דכיון דסתמא קתני משמע דבכל שטרי היא ומשום דעדיו בחתומיו זכין לו

אלא הא דתנן וכו'. הא אמרת עדיו בחתומיו זכין לו כלומר דליכא למיחש לשמא כתבו ללות ולא לוה כלל דכיון דאמר תנו כמאן דמטא שטרא לידי' דמיא ואפילו שלא לוה וכההיא דחייב אני מנה לך בשטר דבריש פרק הנושא. שמואל מוקי לה למתניתי' בשאין חייב מודה פירש"י ז"ל באומר מזויף הוא וכן עיקר מדקאמר בסמוך לוה הא קאמר להד"מ ואי בטוען כתב ללות ולא לוה להדרי ללוה לצור עפ"י צלוחיתו של לוה והק' רש"י א"כ היכי אקשינן א"ה כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר וכו' ולמה לא יחזיר כיון דלא טעין אלא מזוייף הוא דהא אי מקיים לי' גבי ואי לא לא גבי:

בשלמא כי יש בהם אחריות נכסים בדין הוא דלא יחזיר דחיישינן לפסיד' דלקוחו'. דלמא כתב ללות ולא לוה הוא ולא קנה מלוה דהא לא מטא שטרא לידי' ואע"ג דלא טעין הכי מ"מ לא אמר תנו דלהוי כמאן דמטי שטרא לידי' ויזכה מלוה והשיב ז"ל דכיון דנפל אתרע לי' ואמרינן מפני שפסול הי' לא נזהר בו ומהמנינן להאי ואינו מחוור דהיכי מהימנינן לי' אם העדים עומדים ומעידים עליו שזהו כתב ידם וכ"ת כיון דנפל ואיתרע לי' חיישינן דטעו בסהדתייהו דמלוה כיון וזייף וכההיא דאמרינן פ' גט פשוט אין חתימת ידי הוא מקמי דרבה בר בר חנה לא חתמי לא היא דא"כ היכי אמר שמואל לקמן המוציא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים ואפי' באין חייב מודה ליחוש שמא מזוייף הוא ומקיימינן שלא כדין כדקאמרת הכא אלא וודאי לכולי האי לא חיישינן וא"כ הדרא קושיין לדוכתא מאי קא מקשי' כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר לפיכך מכאן דקדוק ר"י דהבא לפרע מן הלקוחות או מן היורשים אינו צריך לקיים שטרו דאוקמי' אדינא דאורייתא לקיום שטרות לא בעי ולא אמרינן צריך לקיימו אלא כגון דטוען ברי' בלוה גופי' ומוכר ונותן גופי' ומייתי ראי' נמי מדאמרינן בפ"ק דגיטין המביא גט מא"י דאינו צריך לומר נכתב ובפ"נ ושם יתבאר בס"ד ולפי דינו של הרב הכא שפיר פריך. כי אין בהם' אחריות נכסים אמאי יחזיר כיון שלוה טען מזוייף דנהי דמניה דידיה לא גבי בלא קיום מיורשיו גבי וכיון דלוה טוען מזוייף הוא אמאי יחזיר אבל אין דינו ז"ל מחוור מדאיתא פ' יש נוחלין ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ומת אין כותבים ונותנים תנו מנה לפלוני ומת כותבים ונותנים ואוקמינן בדנקט שטרא בידי' דלא מקיים אמר תנו קיימינן לשטרא לא אמר תנו לא קיימינן לשטרא אלמא אפי' מהיורשים אינו גובה עד דמקיים לי' ועוד דההיא דאמר שמואל לקמן המוצא שטר הקנאה בשוק לא אתיא שפיר לפי' זה כמו שנכתוב בעה"י וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא אלא ה"פ כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר ליחוש דלמא כתב ללות ולא לוה הוא ולא מטא לידי' כלל הלכך אפי' מקיים לי' גבי שלא כדין ואע"ג דאיהו לא טעין הכי אלא אמר מזוייף הוא מלתא דלא רמיא עליה דאנשי היא ואמר ולאו אדעתי' ומסקינן דלהכי יחזיר לצור ע"פ צלוחיתו למלוה בלחוד אבל לא מהדרינן לי' ללוה דהא קאמר להד"מ ואע"ג דאמר דאף כתב ללות ולא לוה בכלל טענתו הי' נמי דמש"ה פטרינן לי' לא יהבינן לי' מידי דלא תבע אלא למלוה מהדרינן דאיהו תבע לי' (ושמעתי מקשים לתמוה על דברי ר"ן אלו וכ"כ הר"ן פ"א דגיטין דהא דלא יחזיר משום דאנן טועני' שלא לוה ולא קנה כיון דאינו מודה ולא מטה לידי' דסותרי' לדברי הר"ן פרק בתרא דגיטין בדף קפ"ט ע"ב בקושייתו על הרמב"ן וכ' אבל לא מוכח' דס"ל הכי וכו' ולא אוקמא בשטרא דלאו אקניית' משום דבעי לאוקמי בכולהו שטרא והא לדברי הר"ן הכא עדיין ע"כ מיירי רק בלאו אקניית' דאלו באקניית' דליכ' חשש דלא לוה יחזיר דאי מקיים שפיר גבי ואי לא מקיים הא ממילא לא יגבה דטענינן מזוייף

שטר שאין בו אחריות וכו' פי' דכשיש בו אחריות נכסים דינו כשטר ואעפ"י שאין העדים מעידי' בפיהם אלא מתוך הכתב התורה הכשיר' עדותן מדכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים אבל כל שאין בו אחריו נכסים אינו עושה מעשה שטר אלא כעדים שכתבו ומפיהם בעינן ולא מפי כתבם אבל בבעל דבר אפי' מפי כתב' סגי כדאיתא בגיטין דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבים ונותנים גט לאשתו ובנשתתק נמי אמרינן התם דבודקין אותו למשאות ולמתנות ומ"ה כ"ע מודו דהוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין אעפ"י שאין עושה מעשה שטר

ע"ב א"ר אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה ע"כ בטוען מזוייף הוא דאי בטוען כתב ללות ולא לוה א"נ פרעתי אפי' לר"מ דאמר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה כלל להדריה ללוה לצור ע"פ צלוחיתו של לוה אלא ע"כ בטוען מזוייף הוא עסקינן וא"כ כי תנן דיש בהם אחריות נכסים לא יחזיר משום דלמא כתב ללות ולא לוה הוא וכדפרש"י ז"ל לעיל לשמואל הלכך ע"כ ר' אלעזר בשטרי דלאו הקנאה מוקי' לי' למתניתן דאי בשטרי הקנאה הא ליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה דמשעת קנין שעבד נפשי' אלא בשטרי דלאו הקנאה איירי ואפ"ה כשחייב מודה יחזיר ולא חיישינן לכתב ללות ולא לוה דס"ל לר' אלעזר כאביי דאמר עדים בחתומים זכין לו

ואם תרצה תפרש דר' אלעזר אפי' בשטרי הקנאה מוקי לה למתניתין ובלבד שתאמר דר' אלעזר נהי דלקנוניא לא חייש לפירעון חייש ופליג עליה דשמואל בהא ומ"ה יש בהם אחריות נכסים כיון שלוה טוען מזוייף הוא לא יחזיר דחיישינן לפירעון אפי' בשטרי הקנאה ואע"ג דלוה לא אמר הכי כיון דשטר פרוע הוא מלתא דלא רמיא עליה דלוה היא ואמר ולאו אדעתי'

ורבנן סברי גבי פרש"י ז"ל מבני חרי והקשו עליו דא"כ הויא ברייתא דלקמן תיובתא דר' אלעזר בתרתי ודשמואל בתלתי ותו דאמר שמואל מ"ט דרבנן משום דאחריות ט"ס היא אלמא אפי' ממשעבדי קאמרי ושמואל ור' אלעזר תרווייהו מוקמי לה למתניתן בחד טעמא לפיכך פירשו דגבי אפי' ממשעבדי ונ"ל שיפה כיון רש"י דכיון דר' אלעזר השתא לא שמיעא לי' הך ברייתא דלקמן וס"ל דלר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשועבדים ולא מבני חורין לית לי' לאפושי פלוגתא בין ר"מ ורבנן בכולי האי דכיון דברייתא לא שמיעא לי' מנ"ל מתוך משנתינו דרבנן סברי אפי' ממשעבדי דהא אפי' אי אמרינן דמבני חרי לחוד גבי אית להו למפלג אדר"מ ולמימר מאי דאמרינן במתניתין לא יחזיר כיון דאין חייב מודה ואם לא נפרש כן אלא אפי' ממשעבדי יקשה עלינו מאי דאמרינן בסמוך דלא הויא תיובתא דר' אלעזר אלא בחדא משום דחד טעמא הוא וכמו שאפרש ומה דמייתי ראיי' נמי מדשמואל דאמר לקמן מ"ט דרבנן אחריות ט"ס הוא אינה ראי' דשמואל בתר דשמעה להך ברייתא דמותבינן לי' אמר הכי ומאי דקאמרינן נמי דא"כ הויא תיובתא דר' אלעזר בתרתי ודשמואל בתלת אינו כן דחדא הוא וחד טעמא הוא כדאפרש

תיובתא דר' אלעזר בחדא וכו' הך לישני' עד דחיישינן לפירעון משמי' דרב יהודא גאון ז"ל נקטינן לי' ומחו לי' רבנן בתראי מאה עוכלי בעוכלא דא"כ לר' אלעזר חדא היא דחד טעמא היא וכדפי' רש"י ז"ל דשמואל נמי לא הויא תיובתא בתרתי דכיון דאוקמי' שמואל למתניתין בשאין חייב מודה יחזיר הוזקק לומר דאפי' מבני חרי לא גבי וכיון שהוצרך לסיים וכשחייב מודה ד"ה יחזיר הוזקק לומר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא והא וודאי ל"ק ונשמר הגאון ממנה דנהי דהוזקק שמואל לומר דבשחייב מודה לא חיישינן לקנוניא וכמו שהוזקק ר' אלעזר לומר כן מ"מ לא הוזקק לומר דלפרעון לא חיישינן בשאין חייב מודה ומ"ה הוי תיובתא בתרתי במאי דאמר נמי דלפרעון לא חיישי' שלא יצא לו מכלל דבריו הראשונים וזהו שהזכיר הגאון ז"ל בפרכי' דר' אלעזר קנוניא ובפרכי' דשמואל פרעון וכך הם מפורשים דברי רש"י ז"ל בפירושיו שאמר דהך קושיא דפרעון ל"ק כלל לר' אלעזר אבל הקשו עוד על הגאון דלאו חדא היא ולאו משום חד תירוצא אתו דהוה אפשר לר' אלעזר למימר מחלוקת בשאין חייב מודה דר"מ סבר כי אין בהם אחריות נכסים לא גבי כלל ולפיכך יחזיר אפי' בשאין חייב מודה ואם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר אפי' בשחייב מודה משום דחיישינן לקנוניא דרבנן סברי בין כך ובין כך לא יחזיר אפי' חייב מודה דחיישינן לקנוניא הלכך תרתי נינהו ואני אומר לקושיתם על דעתם בלבד היא שפירשו הא דאמר ר' אלעזר ורבנן סברי גבי אף ממשעבדי קאמר ולפ"ז הוה מתוקמא מתניתין שפיר בין בשחייב מודה בין בשאינו מודה והוה מיתותב ר' אלעזר מתרתי אבל זה לא עלה על דעת הגאון ז"ל ואף רש"י שפירש דבריו לא כתב כן דכיון דר' אלעזר סבירא לי' אליבא. דר"מ דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה אפי' מבני חרי דברייתא לא שמיעא לי', לית לי' למימר אליבא דרבנן דפליגא עליה אלא דמבני חרי גבי דבהכי סגי לי' וכיון שכן כי אמרו רבנן בין כך ובין כך לא יחזיר באין בהן אחריות נכסים לא מתוקמא אלא באין חייב מודה אבל בשחייב מודה ודאי יחזיר דליכא למיחש כלל וכיון שכן אף ביש בהם אחריות כי אמרינן לא יחזיר דוקא באין חייב מודה דבין כך ובין כך קתני ובחדא גוונא קתני להו אלמא דקנוניא לא חיישינן הלכך כולי' מלתא דר"א חדא הוא וחד טעמא הוא: אבל לשמואל נהי דהל"ל לא חיישינן לקנוניא כר"ע לפירעון ה"ל לי' למיחש אלא דאיהו אמר מילתא מסברא דנפשי' ומ"ה איתותב בתרתי וזהו דעתי בלשון הגאון אעפ"י שאינו מעיקר גמרא כיון שהוא ז"ל אמר ורש"י פירשו א"ל נמשכנו נפשין אדרב"ג כי היכי דליקום שפיר וכבר עמדתי על גדולי אחרונים שאמרו דלא אפשר שיחוש ר"א לפירעון ולא יחוש לקנוניא דלית לן למימר דלא ניחוש לקנוניא אא"כ