ר"ן בבא מציעא יב

כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה ה"ה דה"מל למי שאמר לכהן דכהן נמי לא בר חיובא הוא לקדשה לאחר ואי משום לפני עור בישראל נמי איכא אלא משום דישראל שכיחא טפי ואורחא דמלתא נקט וא"ת אמאי מחייבו דהא אפי' איהו גופי' מקדש לה. לא מחייב דהא קי"ל כרבא דאמר פ' עשרה יוחסין גבי כהן שקדש גרושה בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מ"ט לא יקח משום לא יחלל פירשו בתוס' דהכי קאמר בעל לוקה ב' א' משום לא יקח וא' משום לא יחלל לא בעל אין לוקה כלל והכא כשבעל לחיובי' אקדושין קאמרי' דכיון דלאו בני חיובא נינהו מחייב שולחן וא"ת והיכי לקו הא התראת ספק הוא י"ל דנקט לה למ"ד שמה התראה ואפשר עוד לומר דכי אמרי' איכא בינייהו כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אליבא דאביי נקט לה דאמר התם בפ"י יוחסין קדש לוקה בעל לוקה ולרבא דפליג עליה נקיט א"נ דאמר לאשה אקפי לי קטן

א"נ כו' לרב הונא אתי' דאמר בפ"ב נזירות דאשה שהקיפה את הקטן פטורה וקיי"ל הכי אבל לרב אדא דקאמר מאן קא מקפה להו חובה חובה תקברוני' לבני' אשה בת חיובא הוא והא דנקט אכפי לי' קטן לאו דוקא דלרב הונא אפי' במקפת גדול פטורה אלא דאורחא דמילתה נקט דגדול לא שביק לאוקופי' דלאו ברשיעי עסקי': ולענין הלכה כתב רמ"ה דהלכה כלישני' דרב חמא בר ריקתא דכיון דאמרה קמי' דרבינא משמי' דרב אויא ושתיק רבינא וקבלה אלמא דהדר בי' ממאי דהוי אמר איהו הילכך לא משכחת שליח לדבר עברה אלא בחצר

ת"ל ונתן בידה פירש"י ז"ל מדלא כתב ובידה יתנהו ואין צורך לכך דמונתן בידה דרש דתרי כתיבי חד גבי בעל ראשון וחד בבעל שני ופירש"י דהא ע"כ משום ידה אתרבאי דאי משום שליחותא כההוא דלעיל הא כתוב ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח וא"ת והא גבי גניבה ואבדה רבי רחמנא חצר משום שליחות אע"ג דידעי' שליחות מעלמא י"ל דהא דאמרי' אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא א"נ דע"כ עביד מחייב שולחן אפי' בדבר עבירה מרבויי' דרבי רחמנא חצר הוא דנפקא לן אבל שלא לדבר עברה לא אצטריך רבוייא דלא גרע משאר שליחות

ד' יא ע"א מר סב' אפי' קטן מקטנ' פי' דאית לי' יד וחצר מדאוריי' ואפי' במציאה וא"ת והיכי י"ל הכי והתנן מציאו' חש"ו ויש בהן משום גזל מפני דרכי שלום דעלמא מדאורייתא אין לו יד לקטן י"ל דס"ל השתא דההיא בקטן שאינו יודע לשמור דכותה בקטנה שאינו יודעת לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש

וא"א מר אמר חדא כו' פי' מר איירי בקטנה דלית לה יד וחצר דאורייתא כלל דלא ילפי' קטן מקטנה ומ"ד יש לה חצר ויש לה ד' אמות איירי בקטנה ולענין מציאה דנהי דלענין גט לית לה ד' אמות דהא קיי"ל בהזורק כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידי' כיון דבגט אית לה חצר ילפי' מציאה מגט לענין חצר וכיון דאית לה חצר במציאה תקון רבנן ד' אמות מדין חצר אבל ליכא לפרושי דתרוייהו בקטנה ומר איירי במציאה ומר בגט דא"כ הא דר"י דאמר דבגט יש לה חצר ויש לה ד' אמות אתי' דלא כהלכתא דבגט לית לה ד' אמות וכדמוכחא ההיא דזורק נקטי' השתא דקטנה יש לה לה יד וחצר מדאוריי' ויש לה ד' אמות מתקנת חכמים ומדין חצר בין במציאה ובין במתנה אבל בגט חצר אית' ד' אמות לית לה אבל קטן אין לו יד ולא חצר מדאורייתא דאי הוי לי' יד חצר נמי הוי ליה והא דאמרינן בפרק התקבל אגוז ונוטלו צרור וזרקו זוכה לעצמו ואינו מזכה לאחרים אלמא זכיי' אית ליה מדרבנן והא דתנן חש"ו יש בה גזל מפני ד"ש דאלמא מדרבנן נמי ליתא אלא מפני ד"ש בלחוד התם במציאה דליכא דעת אחרת מקנה אבל במכר ומתנה דאיכא דעת אחרת מקנה זכי' גמורה אית לה מדרבנן ומיהו חצר וד' אמות לא אשכחן דתיקון לי' רבנן אלא יד. בלחוד תיקון לי' למה שתופס בידו וקטנה דאמרי' דאית לי' יד איכא, מ"ד ה"מ דלית לה אב אבל אית לה אב לית לה יד כלל דתנן בפרק המקבל נערה המאורס' היא או אבי' מקבלין את גיטה וע"כ לא אמרי' היא או אבי' אלא בנערה אבל בקטנה אבי' ולא היא דאין לה יד בפני עצמה וכ"ד הרי"ף ז"ל אבל בתוס' כתבו דאפי' בקטנה היא ואביה ולפ"ז אע"ג דאית לה אב ומיהו אף להרי"ף משנשאת יש לה יד דכיון שנשאת אין לאביה רשות בה

מתני' ראה אותם רצים וכו' איכא מ"ד דזכתה לי' שדהו לאו דוקא דליכא בין שדה שאינה משתמרת לשדה המשתמרת אלא דכשאינה משתמרת בעינן דלהוי עומד בצד שדיהו וכדאיתא בגמ' וכיון דמשתמרת קונה שלא מדעתו אע"ג דלא, אמר תזכה לי ה"נ באינה משתמרת כל שעומד בצד שדיהו וכי תנא ואמר זכתה לי שדי אורח דמילתא נקט והביא הרשב"א ראיה לדבר מדאמרי' לעיל גבי ד' אמות ואי תקנו רבנן כי לא אמר אקני מאי הוי וה"נ כיון דחצר אפי' אינה משתמרת קונה כיון שעומד בצידה כי לא אמר אקני מאי הוי אלא אורחא דמילתא נקט ונ"ל דאמרי' דוקא משום דבעי, עומד בצד שדהו בחצר שאינה משתמרת טעמא דמלתא כי היכי דליהוי משתמרת שכל חצר שעומד בצדה משתמרת היא וכיון דמ"ה אייתינן לה, דוקא היכא דאמר זכתה לי שדי שכיון שצבי וגוזלות הללו מהלכין הן כל שהוא מתיורר, לקנותן משתמרים הן לו, דאי רץ אחרים מגיעם כדאיתא בגמרא ואי לא אפי' עומד בצד שדהו אינה משתמרת לו להיות בכיוצא כאלו ואפי' יודע ורואה אותן הילכך אין חצר זו קונה מתורת יד אעפ"י שהיא סמוכה לו לפי שאינה דומה לידו דידו משתמרת וזו אינה כן ולא מתקנת חכמים שאם תקנו חכמים בחצר כלום לא תקנו אלא במשתמרת ובגמ' תראה דעתי בזה ומשום האי טעמא נמי חצר אינה משתמרת אינה קונה לו אפי' עומד בצדה למציאה שהיא בתוכו ואינו יודע אותה אפי' מציאה שאינה מהלכת כארנקי וכיוצא בו לפי שכיון שאינו יודעה יניחנה והולך לו ולא הוי' משתמרת וכמו שאפרש בגמ' בס"ד הילכך דוקא תני ואמר זכתה לי שדי כדי שתהא חצר המשתמרת לו וההוא דאמר לעיל ואי תקון רבנן כי לא אמר אקני מאי הוי אין ענין לזה כלל, דהתם ד' אמות של אדם משמרת הן לו הלכך לא בעינן דאמר אקני כי היכי דלא בעינן בחצר המשתמרת כנ"ל וכ"ד הרמב"ם פ"ז הל' גזלה ואבדה

גמ' אלא הא קמ"ל כו' פי' וקרא הכי דריש בשדה ושכחת בעודך בשדה בעינן שיהא שכוח מעיקרא כלומר שתהא שכחתך קודמת לשכחת פועליך שאלו קדמה שכחת פועלים זכתה לו שדהו לב"ה דשדהו קונה לו כיון שעומד בתוכה ואעפ"י ששכח ב"ה לבסוף אינה שכחה אבל בעיר אפי' זכור ב"ה ולבסוף שכח כלומר שקדמה שכחת פועלים לשכחתו של ב"ה כיון ששכח לבסוף הרי היא שכחה שלא זכתה לו שדהו בין שכחת פועליו ושכחתו דליתי' גבי' דלזכי בי' וא"ת א"כ שכל ב"ה זכור ועומד בשדה זכתה לו שדהו עקרת תורת שכחה כל שבעל השדה עומד בה מתחילה: שהרי מתחילה לא היתה כאן שכחה וזכתה לו שדהו י"ל דכל שלא היתה כאן שכחה כלל לא שכחת ב"ה ולא שכחת פועליו א"א שתזכה לו שדהו ואפי' באומר תקני לי שדי דהא ממונו הוא ורחמנ' אפקרי' לכשישכחנו אבל הכא כיון ששכחהו פועלים כבר נכנס בכלל שכחה דלעולם אינה שכחה עד שישכחנו ב"ה ופועלים כדאיתא במס' פרה רפ"ו וכיון שנכנס לכלל שכחה הרי היא כאלו יצא מרשותו של ב"ה ועניים לא זכו לפי שעדיין לא נגמרה שכחה אז עד שישכח ב"ה ולפיכך כשעומד בצד שדהו זכתה לו שדהו כזוכה מן הפקר וק"ל א"כ בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה היכי משכחת לה שכיון שקדמה שכחת ב"ה לשכחת פועלים מששכח ב"ה בא לכלל שכחה ולא נגמרה עד שישכחו פועלים וביני לביני זכתה לו שדהו דהא איתא גבי' אלא מכאן נ"ל דשדה שאינה משתמרת אינה קונה לא למציאה שאיני יודע בה ואפי' עומד' בתוכה דכיון דשדה זו מצד עצמה אינה משתמרת אף מפני שעומד בתוכה אינה משתמרת למה שאינו יודע שהוא בה הילכך כל שקדמה שכחת ב"ה ושכחת פועלים א"א שתזכה לו שדהו כיון שלא הי' יודע בה' וכמו שפירשתי במשנתינו

וממאי דילמא גזירת הכתוב הוא פירש"י ז"ל ממאי דקרא הכי מתרץ כו' ול"נ שאין זו שיטת התלמוד לשבש ברייתא או משנה אלא היכא דעיקרא משבשת' הוא אלא מברייתא גופא אקשי' מנ"ל לתנא דקרא הכי מדרש דלמא גז"ה הוא דבעיר לא ליהוי שכחה הואיל ולא שכח בשדה

עשור שאני עתיד למוד כו' וא"ת היכא ר"ג הניח כשפירש ליה דבר שאינו מתוקן והא אמרי' חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וע"ק כי היכא דחשש עכשיו על המעשרות למה לא חשש להפרש תרומה וי"ל דבשעה שפרש עדיין הי' פירותיו בשדה והגיעו לעונת תרומה שהיא ניטלת מן השדה והפרישה, קודם שפירש אבל לא הגיעו לעונת המעשרות שהמעשר ניטל מן הבית ולפי' לא הופרשו ומ"ש חזקה על חבר דוקא במגורה שבבית והכי איתא בירושלמי פ"ג דמעשרות מצא פירות ממורחי' בשדה מכונסי' אסורים משום גזל מפוזרים מותרים בין כך ובין כך חייבים במעשר ופטורים, מתרומה גדולה שא"א לגורן שתעקר אא"כ נתרמה ושאלו שם אמעשר מהיכן נטל מן השדה או מן הבית ושמעי' מהכא חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כו' ואימר שנטרפה דעתו לשעה כלומר אם אתה אומר מן הבית למה הן בחזקת מתוקנים דלמא כשנכנסו לבית לא הספיק לעשר עד שנטרפה דעתו ומת בשלמא אם נטל מן השדה חזקה הוא שלא כנסן למגורה עד שיעשר ודחי א"ר בון תפתר שמת מתוך ישוב כלומר אבל לעולם מן הבית נטל ולפי' ר"ג בשעת שעקר את הגורן נטל תרומתו ממנו אבל לא את המעשרות שלא הגיע זמנו ועכשיו רצו לתקנן ולהוציאו מרשותו ששעת הביעור היתה

ע"ב וכי ר' יהושע ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדים וא"ת מאי קושי' דלמא ר"ג לרווחא דמלתיה הוא דעבד שחשש, שמא במקום המשתמר הן ומאי דאפשר לתקוני תקון וי"ל דחצירו של ר"ג אעפ"י שהיא משתמרת ע"י הדרין שם אינה משתמרת לדעת' של ר' יהושע ור"ע אלא לדעתם של ר"ג ואנן לדעתו של קונה בעינן: והרי גט דדעת אחרת וכו' וא"ת כיון דמקשינן לי' מגט לימא לי' ולטעמי' והא אפי' בחצר המשתמרת בעינן גבי גט שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה י"ל דאה"נ דבכמה דוכתי מצי למימר ולטעמי' ולא אמר ולמסקנא ניחא לכולהו

האי חצר אתרבי משום יד ולא גרעה משליחות פרש"י ז"ל דרב אשי אפירוקא דרב פפא קאי דאמ' דעת אחרת מקני אותו שאני ות"ק חצר משום יד אתרבאי וכיון שכן מה ידה הסמוכה לה אף חצרה הסמוכה לה ומיהו אפי' אינה סמוכה לה לא גרעה משליחות הלכך גבי גט דחוב הוא לה א"א לחצרה שתקנה לה מתורת שליחות אלא מתורת יד