ר"ן עבודה זרה נג

דוקא בשיש ביין שנפל כדי ליתן טעם ביין שבבור יהי' מן התימה שלה הי' ביין שבבור כדי לבטל וקיתון זה של מים ביטל אותו. ומ"מ לענין פסק הלכה מדברי כולם ז"ל נלמוד דבמערה מחבית לבור לא אמרי' ראשון ראשון בטל. ולפי מה שפרשנו למעלה אף בצלצול קטן נמי לא אמרי ראשון ראשון בטל. אבל לדברי הרמב"ם ז"ל בצלצול קטן ראשון ראשון בטל. וכ' הראב"ד ז"ל דאע"ג דלית הלכתא כר"י לענין יין ביין מיהו גבי יין במים ומים ביין וכן לכל איסור שנמוח כגון חלב ודם וכן כיוצא בהו הלכתא כותי' שאם יפול האסור לתוך ההיתר מעט מעט שאין בו נתינת טעם בשעת נפילה אע"פ שנפל בו איסור כל היום כולו מותר דראשון ראשון בטל וכיון שנתבטל הרי הוא היתר גמור ולא די לו שאינו מצטרף עוד לאסור אלא אף להיתר מצטרף לבטל האסור הנופל בו אחר מכן דתנן במס' ערלה פ"ב הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה של ערלה שנפלה למאתים ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה. והערלה את הערלה. פי' שאותו ועוד אחרון מתבטל בסאה ערלה שנתבטלה שם בתחי' ונעשית חולין גמורין והוא שיש באותה סאה מאתים באותו ועוד. ותנן נמי לעיל מינה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה של תרומה שנפל למאה של חולין ואחר כך נפלו שלשת קבין ועוד ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם שנפלו למאה סאה חולין ואחר כך נפלה סאה ועוד תרומה זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה. הנה נתברר מאלו כי התרומה והערלה לאחר שנתבטלו נעשו היתר גמור אף לבטל איסור הבא על ידם לאחר מכן כ"ש שאין מצטרפי' עוד לאיסור. ודוקא בערלה וכלאי הכרם דכיון שנתבטל אין צריך להעלותן כלל אלא נעשה הכל היתר גמור. א"נ בתרומה לגבי ערלה ולכהן שאינו צריך להרים אבל תרומה לגבי חולין בישראל שצריך להרים לא דתנן בתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת הרי זו אסורה ור"ש מתיר. וכן הדין לכל אסורין אחרים שלא נמוחו כגון כזית חלב שנפל בשל ששים של היתר ולא נמוח כ"א חציו כיון שהאיסור קיים שאם יפול לקדירה אחרת יאסור כחלב גמור אם יפול עוד בקדירה זו זית א' של חלב ונמוחו שניהם יצטרפו שניהם לאסור את הקדירה ולא נחשוב את הראשון כאלו נמוח כולו כבר קודם נפילת השני שהרי מצאו בעין שעדיין ראוי לאסור במקום אחר משו"ה מצטרף עם האחרון כדין התרומה וכן כל כיוצא בזה עכ"ד הרב ז"ל. נראה שטעמו ז"ל דרב דימי תרתי אמר חדא דיי"נ אסורא לגו התירא אינו אוסר בכ"ש. ועוד דאפי' ריבה עליו כל היום ראשון ראשון בטל ואע"ג דבקמייתא לא סבירא לן כותי' היינו טעמא משום דאדחי' לי' מימרא דרבין אמר ר"י דמשמע דס"ל דביי"נ אוסר בכ"ש אפי' התירא לגו אסורא. אבל במאי דאמר דאסור שאינו אוסר במשהו ואפי' רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטל סבירא לן כותי' דלא אשכחן מאן דפליג עלי' ונ"מ לדידן לשאר אסורין שאין אוסרין במה שהן א"נ ליי"נ מין בשאינו מינו. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפי' בשאר אסורין נמי לא אמרי' ראשון ראשון בטל אלא אם נפל בהיתר איסור מעט אע"פ שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון יש בו כדי נתינת טעם נאסר היתר זה דהא דחינן לי' לדרב דימי לומר דלא אמרה ר"י וכיון דאידחיא לה לגמרי אידחיא וליתא כלל וטעמא דמילתא משום דטעמא לא בטל ואפי' במין במינו דליכא