ר"ן עבודה זרה נד

למיקם אטעמא כיון דנפל שם שיעור שיש בו לתת טעם בכנגדו בשלא מינו אסור. ואין צריך לומר באיסור המקלח בלא הפסק דלא אמרי ראשון ראשון בטל דכנופל בב"א דמי. אלא אפי' היכא דמקטף קטופי אסור דחוזר ונעור. וראי' לדבר מדפרכינן לרב דימי ממתני' דקתני יין במים בנותן טעם דמשמע דלדעתי' דרב דימי דאמר ראשון ראשון בטל הוא דקשיא מתני' אבל לדידן ניחא ואם כד' הראב"ד ז"ל שאומר דבאיסור נו"ט אמר ראשון ראשון בטל לימא לי' לרב דימי ולדידך מי ניחא והא מין בשאינו מינו את גופך מודית דראשון ראשון בטל דמתני היא במס' ערלה א"ו משמע דלדידן לית לן אף בשאר איסורין ראשון ראשון בטל אלא איסור חוזר ונעור ומצטרף לאיסור. ועוד הביא ראי' מדפרכינן לחזקי' ממתני' דשאור של חולין ושל תרומה ואמרי' והא אמר אביי ל"ש אלא שקדם וסלק את האסור דאלמא לא אמרי' ראשון ראשון בטל. ואם איתא היכי מקשינן מינה לחזקי' דאמר הגדילו בהיתר מותר לימא טעמי' דחזקי' משום דכיון שבטלו המים ליין נסך אע"פ שעכשיו נפל שם של היתר אינו חוזר ונעור ככל איסורין שבתורה ושאני תרומה מפני שצריך להרים דע"כ בתרומה לישראל קא מיירי דאי לא"ה ראשון ראשון בטל לדברי הראב"ד ז"ל. א"ו משמע שאין חלוק בין תרומה לשאר אסורין בענין זה שבכולן לר' אליעזר אם לא קדם לסלק את האסור אסור דלא אמרי ראשון ראשון בטל ומדר"א בשלא קדם וסלק נשמע לרבנן דהא ר"א דאסר משום דסבר זה וזה גורם אסור ורבנן דשרו משום דסבירא להו זו"ז גורם מותר מכלל דאם נפל שם איסור אסור אפי' רבנן מודו דאסור ולא אמרי' ראשון ראשון בטל. עוד הביא ראי' מדגרסי' בירושלמי גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים חולין ואין בהם בנו"ט רבה עליהן גריסין של חולין אסור מין מעורר מינו לאסור בתמי' הא לא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ אתה רואה את ההיתר כמו שאינו ואותו האסור אם יש בו נותן טעם אסור ואם לאו מותר הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה אסור אלמא דאפי' בשאר אסורין לא אמרי' ראשון ראשון בטל שהרי גריסין ועדשים מין בשאינו מינו הוא ותרומה מין בשאינו מינו בטל לגמרי בששים ואפ"ה כשריבה עליהן עד כדי נותן טעם חזר האיסור ונעור. וכי תימא א"כ קשיא מתני' דערלה אינה קושיא דהתם שאני מפני ששיעורן במאתים ואע"פ שנפלה עוד סאה אחרת אכתי אין באיסור כדי ליתן טעם הלכך דינא הוא דנימא ראשון ראשון בטל דכיון דנתבטל מחמת מיעוטו ועדיין לא ניתוסף כ"כ שיתן טעם דין הוא שלא יהא נעור האיסור הראשון. אבל ודאי אם נתוסף עד כדי נתינת טעם חזר איסור ראשון ונעור. הלכך מתני' דקתני יין במים בנו"ט לדידן דלית לן דרב דימי כפשטה מתוקמא באסורא לגו התירא שאע"פ שנפל כדרך הנופלים ראשון ראשון לא בטל. וא"ת והא אמרי' בפ' כסוי הדם (ד' פ"ז] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ל"ש אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ואע"פ שיש בו מראית דם. והא מראית דם התם כנותן טפה הכא אפ"ה ראשון ראשון בטל. י"ל דהתם לענין קדשים בטל אבל לענין אסורין לא בטיל וכדאמרי' התם עלה דההיא ולענין כסוי הדם אינו כן דאין דחוי אצל מצות הלכך לענין אסורין נמי אינו כן דגבי קדשים הוי טעמא משום דכיון דנדחה אינו חוזר ונעור אבל לגבי מצות ואיסורין כיון שיש בו כשיעור לבסוף חוזר ונעור:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: