ר"ן עבודה זרה נב

אסורין לפי שאין היתר עשוי להתבטל. ומכל מקום יש לדקדק בעיקר שמעתייהו היכי אמר ר"י ראשון ראשון בטל והתניא בתוספתא עכו"ם שטעם במניקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת בכל שהוא ולא אמרינן דראשון ראשון בטל. זו אינה קושיא שכבר כתבנו למעלה דטעמא דראשון ראשון בטל מפני שההיתר עומד במקומו ובחשיבתו ומבטל האיסור שהוא בא להתערב עמו. אבל בעכו"ם שטעם במניקת טפה זו האסורה מן החבית עצמה היא ולפיכך הרי היא חשובה מפני שעומדת במקומה ואין ההיתר יכול לבטלה:

ד' ע"ג דוקא צלצול קטן דלא נפיש עמודי' אבל חבית דנפיש עמודי' לא. וטעמא דמילתא דחבית כיון דנפיש עמודי' הרי היא כאילו כל היין שבחבית מחובר לבור דכיון דנפיש עמודי' חבירו חשיב וכנופל בבת אחת דמי וכל שנפל בב"א כדי ליתן טעם בהיתר לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכדאמרי' לעיל. אבל צלצול קטן דלא נפיש עמודי' אין כל היין שבצלצול כנופל בב"א לבור הילכך ראשון ראשון בטל, ואע"ג דקיי"ל נצוק חבור ויין שבצלצול הרי הוא מחובר לבור ע"י קלוח של נצוק אפ"ה לא מתסר שאין הנצוק חבור אלא לומר שהיין של מעלה דינו כאותו יין שנתערב למטה והרי הוא כמוהו וכיון שאותו שנפל למטה נתבטל ונעשה היתר היאך יאסור יין של מעלה. אבל הראב"ד ז"ל אומר דכי אמרי' ראשון ראשון בטל ה"מ היכא דמקטף קטופי הא במערה ואינו מפסיק כיון דקיי"ל נצוק חבור הרי הוא כאילו נפל בב"א. וכי תימא א"כ בחבית דנפיש עמודי' למה נאסר דכיון דמקטף קטופי אין היין שבחבית חבור ליין שבבור ובאותו שנפל לבדו ליכא כדי נתינת טעם דאי הכי פשיטא. תי' הרב ז"ל דכל שהקלוח גדול כקלוח חבית אע"פ שאין בו כדי נתינת טעם כל שהוא בעצמו חשוב אינו ראוי להתבטל ברבוי יין שבבור:

שם. כי אתא רבין אמר ר"י יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים. לכאורה משמע דהאי מימרא דרבין אמר ר"י פליגי אדרב יצחק בר יוסף אמר ר"י ואדרב דימי אמר ר"י. דקאמר דוקא בנפל שם קיתון של מים הא לא"ה מתסר כולי' בור ולא אמרי' ראשון ראשון בטל. וכי תימא נהי דפליגא אדרב דימי אמר ר"י דאמר אפי' במערה מחבית ראשון בטל. אדרב יצחק ב"ר יוסף אמר ר"י לא פליגא דהא מודה איהו דבחבית דנפיש עמודי' לא אמרינן ראשון ראשון בטל ומימרא דרבין רב יוחנן בחבית דנפיש עמודי' מתוקמא. לא משמע הכי דא"כ צריך אתה לומר דיי"נ זה שנפל לבור הי' בו כדי נתינת טעם עד שהיין שבבור לא הי' יכול לבטלו וא"כ היאך בטל אותו קיתון של מים א"ו הא דרבין אמר ר"י פליגא אתרויהו אדרב דימי ואדרב יצחק וזהו שכ' רש"י ז"ל ואין הלכה כרב דימי דאתא רב יצחק והחמיר ואתא רבין והחמיר. משמע דס"ל ז"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר"י דרב דימי אמר הכי אמר ר"י ואתא רב יצחק ואמר דלא"ה אמר אלא הכי ואתא רבין ואמר דאפ"ה לא אמרה ר"י אלא דוקא בשנפל שם קיתון של מים הלכך לית הלכתא לא כרב דימי ולא כרב יצחק ב"ר יוסף אלא כרבין אמר ר"י. אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפי"ו מה' מאכלות אסורות כרב יצחק ב"ר יוסף אמר ר"י דבצלצול קטן ראשון ראשון בטל. משמע דס"ל ז"ל דכי בעיא רבין אמר ר"י קיתון של מים דוקא בחבית דנפיש עמודי' ואפשר שהוא ז"ל מפרש זו שאמרו אבל חבית דנפיש עמודי' לא אפי' במערה ומפסיק ואע"פ שלא היה בקלוח זה כדי ליתן טעם מהיתר אוסר הכל מפני חשיבותו כדברי הראב"ד ז"ל שאל"כ אלא