ר"ן עבודה זרה נא

שמי המקוה באין עליהן ואילו על פני המים אין השאובה פוסלת אלא בשלשה לוגין וכל הני מילי במין במינו אבל בשאינו מינו קיל טפי דחמרא דהתירא דנפל בב"א למיא דאסורא ואין במים של איסור כדי ליתן טעם בו מותר והיינו דתנן יין במים בנותן טעם. ולפי דרך זה הדבר ברור חלוק בין יי"נ לשאר אסורין שביי"נ אם נפל היתר מרובה בב"א לתוך איסור מעט נאסר. ואילו בשאר אסורין בעינן שיהא באיסור כדי נותן טעם. וכן בזה הדרך עצמו הוא החילוק שיש בין מין במינו ומין בשאינו מינו ביי"נ וכן נראה מדברי הר"מ במז"ל ונראה לי שלפי שיטה זו אף בשאר אסורין היכא דנפל התירא לגו אסורא מעט מעט כגון במערה מחבית לבור או מצלצול קטן דאפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ונאסר הכל שזו שאנו מחמירין ביי"נ מבשאר אסורין אינו אלא בהיתר מרובא שנפל בב"א לגו איסור מועט שביי"נ אסור במינו ובשאר אסורין א"נ ביי"נ בשאינו מינו מותר אבל בהיתר שנפל לתוך איסור מעט מעט אפי' בשאר אסורין א"נ ביי"נ בשאינו מינו ראשון ראשון בטל ואסור שהרי אנו אומרים כן להקל ביי"נ היכא דקא נפיל אסורא לגו התירא. ואם תשיבני לומר א"כ כי תנן דביין במים צריך כדי ליתן טעם ואוקימנא לה בנפל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא דוקא בשנפל חמרא דהתירא בב"א הא בנופל מעט מעט אפי' אין במים כדי ליתן טעם ביין אסור דראשון ראשון בטל. ואי בשנפל בב"א דוקא עסקינן למה ליה לאוקמא דקא נפיל [חמרא דהתירא בגו מיא דאסורא אפילו] חמרא דאסורא במיא דהתירא נמי מתסרי דכל בב"א כדי ליתן טעם לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכמו שכתבנו למעלה. לא תקשי לך דאף על גב דודאי למאי דמתרצינן בדקא נפל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא דוקא בבת אחת מתוקמא הא בזה אחר זה אפילו אין באסור כדי ליתן טעם בהיתר ראשון ראשון בטל הני מילי לענין שריותא דפחות מכדי נתינת טעם דדוקא בבת אחת הא בזה אחר זה אפילו פחות מכדי נתינת טעם אסורא הא לענין אסורא דבנותן טעם מילתא פסיקא קתני בין בנופל [בבת אחת] ובין בנופל מעט מעט דומיא דרישא דיין ביין אוסר בכל שהוא דבדקא נפיל התירא לגו אסורא אסור בין שנפל בבת אחת או מעט מעט וכמו שפירשנו. ודכוותה קתני יין במים בנותן טעם דכל היכא שיש באיסור כדי נתינת טעם נאסר הכל ומתוקמא שפיר בדקא נפיל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא והכי קתני כל שיש באיסור כדי נתינת טעם מתסר בשאינו מינו בכל הני גוני דמתסר בכל שהוא מין במינו כלומר אפילו נפל ההיתר בב"א הא בשאין האסור כדי ליתן טעם אינו נאסר בכל הני גוני דמתסר במין במינו אלא דוקא כשנפל מעט מעט ומשום דראשון ראשון בטל. אבל בדקא נפיל חמרא דאסורא לגו מיא דהתירא לא הוי מצי לאוקמא דאם כן לא מתוקמא אלא בבת אחת ומתני' לענין אסורא מילתא פסיקתא קתני בין במין במינו ולכל שהוא בין לשאינו מינו ונותן טעם כן נראה לי. ולפ"ז לא למדנו לשאר אסורין א"נ למין בשאינו מינו ביין נסך שלא נאמר בהן ראשון ראשון בטל היכא דנפל התירא לגו אסורא ולחומרא. ומכל מקום דעת הרמב"ן ז"ל כך הוא דלא קאמרינן בהתירא לגו איסורא ראשון ראשון בטל לא בשאר אסורין ולא ביין נסך בשאינו מינו אף על פי שאנו אומרים כן להקל ביין נסך בדקא נפיל איסורא לגו התירא והטעם לפי שהאסור עשוי להתבטל אבל לא ההיתר והוא ז"ל מפרש זו שאמרו במין במינו לא דקא נפל התירא לתוך איסורא דבנופל מעט מעט הוא ומשום דראשון ראשון בטל וחומר הוא שהחמירו ביי"נ מה שאין כן בשאר