ר"ן עבודה זרה נ

ר"י מדתנן יין במים בנותן טעם מאי לאו דקא נפיל חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא מאי קושיא לימא לי' הכא במאי עסקי' כגון שנפל בב"א ובכה"ג אפי' ר"י מודה דלא בטיל וכדכתיבנא. י"ל אין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא איידי דאצטריך לאוקמא לרישא דוקא בדקא נפיל התירא לגו אסורא אוקמא לסיפא בכה"ג. ומתוקמא ביין שנפל במים מעט או בב"א שכל המיםשל איסור נתן טעם ביין של היתר נאסר:

שם תנן יין נסך אסור ואוסר בכ"ש וכו' לא דקא נפיל היתרא לגו איסורא פירש ז"ל דקמא קמא דהתירא בטיל ומשו"ה אוסר בכ"ש. ולפי דבריו ז"ל אילו נפל יין של היתר לתוך יין של איסור שיעור גדול בבת א' שלא הי' ביין של איסור שיעור כדי ליתן טעם בכיוצא בו בשאינו מינו מותר שמה ששנינו אוסר בכ"ש אינו אלא היכא דנפל התירא לגו איסורא פורתא פורתא ומשום דקמא קמא בטיל. וכיון שכן קשיא טובא א"כ מאי רבותי' דיין נסך משאר אסורין דתנן בי' אוסר בכ"ש אף בכל אסורין שבתורה יש לך לומר כן דהיכא דנפל התירא לגו איסורא פורתא פורתא ראשון ראשון בטל שאי אתה יכול לומר דדוקא משום חומרא דיין נסך הוא דאמרי' בהתירא לגו אסורא דראשון ראשון בטל אבל לא בשאר אסורין. שהרי אפי' לקולא אתה אומר כן דהיכא דנפיל אסורא לגו התירא ראשון ראשון בטל שהדין נותן כך אף בשאר אסורין יש לך לומר דהיכא דנפל התירא לגו איסורא שיהא ראשון ראשון בטל ונמצאו יין נסך ושאר אסורין שוין ולא מצית אמרת הכי דהא ר' יוחנן גופי' אמר בסמוך כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו וכו' כך הקשה הרמב"ן ז"ל ועוד קשה על דברי רש"י ז"ל שהוא פי' בהא באמרי' לא דקא נפיל חמרא דהתירא לגו מיא דאיסורא א דכי אמרי' דדוקא בנו"ט נאסר הא בשאין במים כדי ליתן טעם ביין אינו נאסר ה"מ כגון שנפל היין בב"א ואין במים כדי ליתן טעם בו הא אילו נפל היין מעט מעט אע"פ שאין במים של איסור כדי נתינת טעם אסור דראשון ראשון בטל. ולפי זה קשיא טובא א"כ מאי איכא בין מין במינו למין בשאינו מינו דהא אמרת לעיל ביין ביין דכי אמרי' דבדקא נפיל התירא לגו איסורא אוסר בכ"ש טעמא דמילתא משום דראשון ראשון בטל אלמא דוקא דקא נפיל פורתא פורתא הא אם נפל בב"א אין באיסור כח נתינת טעם בו ומותר וה"נ אמרי' ביין במים שאילו הי' נופל מעט מעט היתרא לגו איסורא אפי' לא הי' באיסור כדי ליתן טעם אסור וכי אמרי' דדוקא בנו"ט הנ"מ בשנפל ההיתר בב"א דבכה"ג אם אין באיסור כדי נתינת טעם מותר וה"נ אמרי' במין במינו. נמצאו מין במינו ומין בשאינו מינו שוין ואלו במתני' תנן זה הכלל מין במינו בכ"ש מין בשאינו מינו בנותן טעם. לפיכך נראה דכי אמרי' לא דקא נפל התירא לגו אסורא דאוסר בכ"ש גבי יין ביין אפי' בשנפלה חבית גדולה של היתר לתוך טיפה א' של יין נסך נאסר הכל והיינו חומרא דיי"נ משאר אסורין. ואע"ג דמחמרינן בי' בכה"ג היכא דנפל איסורא לגו התירא ראשון ראשון בטיל אלא א"כ נופל בב"א כדי נתינת טעם. וטעמא דמילתא לפי שאותו דבר שהוא עומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפי' כ"ש אוסר כל היין שבא עליו ואפי' חבית גדולה בב"א משום חומרא דיי"נ אבל כשההיתר במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל את האיסור אא"כ בא עליו איסור מרובה שיש בו כדי ליתן טעם בהיתר וזה כענין ששנינו במקואות דרביעית מים שאובין מתחילה פוסלין את המקוה מפני