ר"ן עבודה זרה מח

קמא דהו"ל כמאן דקביל עלי' כל אונסא דמתיליד בה. וכתב הראב"ד ז"ל שכיון שהראשון קנה משעת תנאי ראשון וכמו שכתבתי למעלה ואין מקחו מתבטל אלא בטענת אונס. ה"מ היכא שנמלך בראשון ולא רצה ליתן לו אלא מאה. הא אילו רצה לתת מאה ועשרים או שלא נמלך בו כלל אלא שהלך ומכרה לשני קנה קמא. דכל כמה דלא ממליך בראשון לאו אנוס הוא והרמב"ן ז"ל חולק בדבר שמכיון שהוא מוצא עבירה יותר ממה שהתנה עם הראשון נתבטל ממכרו ואינו חוזר ונעור אע"פ שחוזר הראשון ונותן בה כל אותן דמים שנותן השני:

שם אמר ר"ה הנצוק והקטפרס ומשקה טופח חבור ליין נסך מסתברא דר"ה דאמר נצוק חבור ליין נסך אף בנצוק שאין סופו לירד קאמר דנצוק דמתני' דתני דאינה חבור לטומאה ולטהרה בנצוק שאין סופו לירד הוא. ודכוותה אמר ר"ה דאפילו נצוק כה"ג חבור ליין נסך וראי' לדבר דמתני' בנצוק שאין סופו לירד היא דהא בריש פרק המביא (גיטין ד' ט"ז) אוקימנא לה להאי מתני כר' יהודה ור' יהודה ס"ל דבכל שסופה לירד אמרי' גוד אחית והוה חבור דאמרי' גבי מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה דאם רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרי' גוד אחית כדאי' התם וכיון דהך מתני' דתני הנצוק אינו חבור לטומאה ולטהרה אוקימנא לה התם כר"י ע"כ בשאין סופו לירד הוא ועלה קאמר רב הונא דכה"ג הוי חבור ליין נסך אלמא דר"ה בנצוק שאין סופו לירד קאמר. ומאן דפליג עלי' ס"ל דאפי' נצוק שסופה לירד ל"ה חבור כדפליגי רבנן עלי' דר"י התם ואמרי דאפי' רגליו של ראשון נוגעות במים השני טמא דלא אמרי' גוד אחית וא"נ אפילו לר"י דס"ל דהאי דקאמר ר"י גוד אחית קל הוא שהקלו חכמים במקוה אבל שאר מילי ל"ה חבור. והכי מוכח בפ' המביא תניין וראי' לדבר דמאן דס"ל נצוק אינו חבור אפי' בנצוק שסופו לירד קאמר מדאמרי' בסוגיין ת"ש המערה מחבית לבור קלוח היורד משפת חבית אסור ש"מ נצוק חבור והא קלוח זה ודאי סופו לירד ואפ"ה אמרי' ש"מ נצוק חבור מכלל דלמ"ד אינו חבור אפי' בכה"ג קאמר נמצא דלמ"ד נצוק חבור אפי' בשאין סופו לירד הוי חבור ולמ"ד אינ' חבור אפי' בשסופו לירד לא הוי חבור:

ולענין פסק הלכה כתב ר"ח ז"ל דאע"ג דלא מסתייע ר"ה מהני מתניאתא קיי"ל כותי' דליכא מאן דפליג עלי', דרב נחמן לא פליג עלי' אלא א"ל מנא לך לך האי סברא דילמא אית בידי' מתני' ואגמרה מני' אבל לא חלק עליו אלו דברי הרב ז"ל. וכן נראה דעת הרב אלפסי וכן פסק הר"מ במז"ל בפי"ב מה' מאכלות אסורות ואע"ג דאמרי' בדרי חייא נצוק תבעי לך. לא דחי' מימריה דר"ה משום ספיקא דר' חייא דמאי דאבעיא להו לקמאי הדר פשטוה בתראי. ורב חסדא נמי משמע דכר"ה ס"ל מדאמר להו להנהו סבוותא כי מזבינהו חמרא לעכו"ם קטיפי קטופו א"נ נפיצו נפוצו. הילכך קיי"ל כר"ה דנצוק חבור ואפי' בשאין סופו לירד דר"ה אפי' בכה"ג קאמר וכמ"ש למעלה. אבל מקצת מרבותי' הצרפתים ז"ל או' דאפי' לר"ה גופי' לא פשיטא לי' דנצוק חבור דמעיקרא הוה בעי למידק הכי מרישא דהך מתני' דהנצוק והקטפרס ואקשי' ר"נ מסיפא וסלקא שמעתין דמהאי ליכא למשמע מינה. הילכך לר"ה גופי' מספקא לי' כי היכי דמספקא לי' לדתני ר' חייא. וראי' לדבר דלר"ה גופי' מספק' מדקאמרי בפ' ר' ישמעאל (ד' נ"ו) אהא דאמר ר"ה התם ל"ש אלא שהחזיר גרגותני לגת וכו', גרגותני גופא במאי מתסדא בנצוק ש"מ נצוק חבור הוא ודחינן כדאמר ר' חייא שפחסתו צליחתו ה"נ שפחסתו בירי ואם אי' דפשיטא לן לר"ה הו"ל