ר"ן עבודה זרה מז

בקרקעות של כלי וכדאוקי' לה בסוף. דליכא לפרושה משום איסור כלי עצמו דהא קיי"ל נודות העכו"ם וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהן אסורין ואין איסורן איסור הנאה. ומ"מ דלא כרשב"ג אתיא דאי כרשב"ג הא אמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו. וכן נמי הא דאקשינן ש"מ נצוק חבור הוא דלא כרשב"ג אתיא דאי כרשב"ג אע"ג דנצוק חבור האי נצוק לא מתסר אלא מפני תערובת של יין אסור זה שהוא בשולי הכלי ולרשב"ג ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו. אלא דנטר לה תלמודא עד סוף סוגיין לומר דלא כרשב"ג והראב"ד ז"ל אומר שאפילו נגע עכו"ם בקלוח היורד מכלי לכלי דמתסר יין שבכלים הללו משום נצוק ימכר כולו חוץ מדמי מגעו דנצוק כתערובת חשבינן לי' אבל לא כאלו היה כל היין בכלי א' ונגע בו העכו"ם הלכך ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו:

שם. סוף סוף מכי מטא אוירא דמנא קני' יין נסך לא הוי עד דנגע ביה. מהא שמעינן שאויר כלי ככלי דמי וקונה. וא"ת דהא אמרי' בפ' הזורק (ד' ע"ט) שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונית שלו וזרקו לה אע"פ שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת מ"ט דהא לא נח ומקשי' וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ומתרצינן הכא במאי עסקי' בקופה שאין לה שולים כלו' לחיצונה אלמא אויר כלי לא קנה עד שינוח בו. ואיכא למימר דשאני גט דמידי דמנטר בעי' דומיא דידה ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן אבל לענין קני' מדמטא לאויר כליו קני' וגט נמי מדמטא לאויר חצירה ומינטר מגורשת כך כ' הראב"ד ז"ל. ואין צריך לכך דהתם היינו טעמא דכשהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת לפי שהגט אף בתוך מחיצות של החיצונה שהיא של בעל הוא עומד וכיון דפנימית לאו במחיצות דחיצונה מינטרא דלאו להכי עבידי וכדאי' התם והאי גיטא מינטר אף במחיצות דחיצונה אינה [מגורשת] שאף במחיצות דבעל מינטר:

ד' ע"ב. מיתיבי הלוקח גרוטאות וכו' ואי ס"ד משיכה בעכו"ם קונה אמאי יחזיר וא"ת ואלא מאי מעות קונות ולא משיכה א"ה היכי קתני סיפא אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח אפי' לא משך נמי כיון שקיבל מעות יוליך הנאה לים המלח דמעות קונות ולא משיכה. י"ל דאין ה"נ דלמאי דקס"ד משך בסיפא לאו דוקא אלא איידי דתנא רישא משך תנא סיפא נמי משך וה"נ אמרי' בפ"ב דבכורות (די"ג:

):

שם. ההוא גברא דא"ל לחברי' אי מזבנינא לי' להאי ארעא לדידך מזביננא לה במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא] ואסקי' דכל היכא דלאו זוזי אנסוהו קנה קמא. וכתב רבי' האי גאון ז"ל בס' המקח דדוקא כגון שקני מן המוכר וא"ל הקניתיך בדמים כך וכך מעכשיו ולכשארצה למוכרה והקרקע עומד ביד הלוקח. אי הו' כה"ג קני לי' ואי לא לא קני ליה. וכן כ' הרב אלפסי ז"ל בסוף פ' בית כור וקיי"ל כל הני שמעתתא נינהו כדאמר להו מעכשיו וקני מידו. וכן עיקר שלפי דרך זה הרי הוא כמוכרה על תנאי. אבל אם לא תאמר כן קנין דברים בעלמא הוא ואפ"ה אסקי' דאי משכח מאה ועשרים לא קנה קמא דזוזי אנסוהו. וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמילתא דמדמי לה לאונסא משום דכי היכי דאונסא מבטל תנאה דאמרי' אונסא לא אסיק אדעתיה עד דמקבל עלי' בפי' כל אונסא דמתיליד. ה"נ האי דזבנה במאה לא אסיק אדעתי' דהוה מצי לאזבונה במאה ועשרים ומשו"ה לא קנה קמא דהו"ל כמאן דאמר לי' אי מזבנינא לה במאה זוזי לדידך מזבנינא לה. וכיון דלאונסא מדמינן לה. אי א"ל בפירוש אי מזבנינא לה לעולם אפי' בכמה לדידך מזבנינא לה. קנה