ר"ן עבודה זרה מו

עדיין לתוך כליו נתנסך והוא צריך ליתן אותו לעכו"ם כדי שלא יהא חייב להחזיר דמים שקיבל ונמצא רוצה בקיומו של יין נסך. זו היא שאלתן של הראשונים ז"ל ומכח קושיא זו אמרו דאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה אף משיכה קאמר וה"ה למעות. וזה א"א כמו שבארתי מההיא סוגי' דבכורות. ולפיכך נ"ל שאין זו קושיא כלל דודאי לאמימר רב הכי אמר להו להני סבוותא אקדימו ושקולו זוזי מנייהו והתנו עמהם שאם יחזרו בהם יהיו המעות שבידכם מתנה שבודאי לא יהיו ישראלים הללו מניחים שיתנסך יינם בכליו של עכו"ם ושאח"כ יהא רשות ביד עכו"ם לחזור בו. ועוד שקרוב אני בזה לומר שאין צריך תנאי בזה שכל שנתן העכו"ם מעות ליד הישראל אע"פ שאין המעות קונות כיון שהפסיד ישראל יינו ע"פ העכו"ם וא"א לעכו"ם להחזירו לישראל להיתירו הראשון נקנו לו לישראל מעותיו ואפי' חזר בו העכו"ם אין ישראל חייב להחזיר לו מעות. נמצא שאין ישראל זה רוצה בקיומו של יין נסך כלל ומשו"ה שרי באקדומי ומשקל זוזי מנייהו אעפ"י שלאמימר משיכה קונה ולא מעות:

שם רב אשי אמר לעולם משיכה בעכו"ם אינו קונה. פי' רב אשי ס"ל כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה כדאי' בפ' הזהב ודרוש הכי לעמיתך במשיכה הא לעכו"ם בכסף. דאילו לר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות איפכא הוא לעמיתך במעות הא לעכו"ם במשיכה. וא"ת א"כ היכי א"ל רבינא לרב אשי בסוף סוגיין ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הא רב אשי כר"ל ס"ל ודלא כר"י. י"ל דהכי קאמר ליה ת"ש ממילתא דקיי"ל הכי דההיא דר' חייא בר אבא הלכה פסוקה היא:

שם. אמר רב אשי מנא אמינא לה כדאמר להו רב להנהו סבוותא. וא"ת מאי קא מייתי ראיה רב אשי ממימריה דרב כר"ל ס"ל כדאמרי' בפ' הזהב אמר קרא ומתני' מסייע לי' לר"ל וכו' מתני' מאי היא נתנה לבלן ואמר רב בלן דוקא וכו' ולר"ל ודאי משיכה בעכו"ם אינה קונה ומשו"ה צריך לאקדומי ולמשקל זוזי מינייהו ואמימר דאמר כר"י דס"ל דבר תו' מעות קונות הא לעכו"ם במשיכה. יש לי לומר דאמימר ודאי לא מסיימא אי כר' יוחנן דוקא ואי אפי' כר"ל וכדאי' בסוגי' דבכורות וכמ"ש למעלה דאי ס"ל לאמימר גזילו של עכו"ם אסור מימרי' אפי' כר"ל אתיא ומשו"ה מייתי רב אשי מנא אמינא לה מדרב אע"ג דרב כר"ל ס"ל. ועוד דמעשה רב:

ולענין פסק הלכה קיי"ל כאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה דמסקנא דסוגיין הכי ש"מ משיכה בעכו"ם קונה הלכך לא צריך לאקדומי ולמשקל זוזי מיניהו אלא כיון דמשכי' קני' יין נסך לא הוי למיסר בהנאה עד דנגע בי' ביין במגע בכונה ואפי' אי כייל ורמי למנא דעכו"ם ואיכא עכבת יין אפומה דמנא שרי והא קיי"ל כרשב"ג בסתם יינם ואפילו יין ביין הלכך לא קיי"ל כרב. אבל רבי' האי גאון ז"ל פסקה לדרב בספר המקח בשער י"א:

שם ע"ב. אי דקא כייל ורמי למנא דישראל הכי נמי. מהא שמעי' שמשיכה או הגבהה אפילו בכליו של מוכר קונות דאל"כ לוקמה כגון דכייל ורמי לכליו של ישראל דלא קני לי' במשיכה וכי קא הוי יין נסך אכתי ברשותא דישראל הוא ומשו"ה צריך לאקדומי ולמשקל זוזי מיניהו. וזה שלא כדברי מקצת המפרשים ז"ל שהם סוברים דמשיכה והגבהה בכליו של מוכר אינן קונות מפני שעדין פירות ברשות בעלים הראשונים הן ושמעתין הויא תיובתיהו:

שם. הכא במאי עסקינן דקא כייל למנא דעכו"ם. פי' וכגון דאיכא עכבת יין