ר"ן עבודה זרה מה

ששהא לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שנעל עליו הפונדק אסור, המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אע"פ ששהא לזמן מרובה מותר. אם הודיעו או שהפליגה ספינתו אסור. וראי' לדבר עוד מדאמרי' בסמוך ההוא חמרא דהוה בביתא דהוה דרי ישראל בעיליתא ועכו"ם בתחתיתא וכו' אתא עכו"ם אחדא לדשא באפי'. והא התם כיון דעכו"ם דר בתחתיתא כמניח עכו"ם בחנותו הוא ולא הודיעו שהוא מפליג ואפ"ה טעמא דמימר אמר כי היכי דאקדים ואתאי אנא וכו' הא לא"ה כיון דאחדיה לדשא חמרא אסור לפי שמעשיו מוכיחין עליו דאי לאו לנסוכי למה ליה לאחדי' לדשא:

ד' ע"א. גמ' אמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה. נראה לי דלאמימר בין דסבר ליה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות. בין אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה קונה מפורשת מן התו' הכי קאמר משיכה בעכו"ם קונה ולא מעות. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ב דבכורות (ד' י"ג:

) ולאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות אבל משיכה לא קניא לעמיתך בכסף לעכו"ם במשיכה. אלא אי סבר כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך למה לי. ומתרצינן לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר לעכו"ם אונאה. הניחא אי סבר לה כמ"ד גזילו של עכו"ם אסור היינו דאצטריך למשריא אונאה אלא אי סבר לה כמאן דאמר גזילו של [עכו"ם מותר אונאה מבעיא אמרי אי סבר לה כמ"ד גזילו] מותר ע"כ כר' יוחנן ס"ל ע"כ סוגיא דהתם. ולפי סוגי' זו אין ספק דאמימר דאמר משיכה בעכו"ם ם קונה משיכה ולא מעות קאמר דאי ס"ד אף משיכה קאמר וה"ה למעות מאי קא מקשי' התם אלא אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך למה לי. הא מבעיא ליה למידרש לעמיתך בחדא דהיינו משיכה הא לעכו"ם בתרתי משיכה ומעות כדקס"ד למידרש לעמיתך בכה"ג בריש סוגי' דהתם. אלא ע"כ אמימר משיכה ולא מעות קאמר ומשו"ה מבעיא לן לעמיתך למה לי דישראל נמי הכי דיני' למ"ד משיכה מפורשת מן התורה. וכיון שכן יש כאן שאלה אליבא דאמימר דמוקמי האי מימרא דרב דאמר להו להנהו סבוותא אקדימו ושקולי זוזי מיניה בדאיכא עכבת יין אפומא דמנא שנעשה כיין נסך קודם שמשך אותו העכו"ם ומשו"ה מצריך רב למקדם ולמשקל זוזי מינייהו ולפום מאי דכתיבנא קשיא טובא כי מקדמי ושקלי זוזי מאי הוי דכיון דלאמימר משיכה קונה ולא מעות כי קא הוי יין נסך אכתי ברשות ישראל הוא וכשעכו"ם מושך אותו ונקנין באותה שעה. דמיו שהקדים לישראל דמי יין נסך קא שקיל. וכי תימא אע"ג דלא קני לי' זוזי לעכו"ם מ"מ על דעת שיוציאם ישראל נתנם לו וזוזי דישראל הוו לגמרי ומאותה שעה נעשו המעות של ישראל אע"פ שלא קנו לו לעכו"ם את היין. ולא דמיא להא דאמרי' לקמן דבשהקדים לו דינר כל זמן שלא פסק דמיו אסורין כיון שלא [קנה] מעותיו דהתם [היינו] טעמא דכיון דלא פסק לו לא סמכא דעתיהו וזוזי הוו פקדון אבל הכא קים להו דלא הדרי בהו וקנה להו ישראל להנהו זוזי מההיא שעתא. אכתי לא ניחא דכיון דקיי"ל דכור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה נמצא שזה העכו"ם אפי' לאחר שקיבל לתוך כליו רובו של יין ונעשה יין נסך יכול לחזור בו ואלו חזר בו חייב להחזיר לו המעות. וכיון שיכול לחזור בו נמצא שישראל זה רוצה בקיומו של יין נסך כדי שלא יחזור בו העכו"ם ויהא חייב להחזיר לו הדמים. והיכי אמרי' ש"מ נצוק חבור כלו' ניחא בהכי. אדרבה קשיא טפי שנמצא שיינו של ישראל שהוא עומד