ר"ן עבודה זרה מא

שאדם אופה ממנו בפעם א' לימים הרבה אם אתה מתירו לאכלו בפ"ע יבא לאכלו בכותח. אבל כאן כיון שאף בחלב אינה אסורא מן הדין דריחא לאו מילתא היא לא אסרוה בפ"ע דהו"ל גזירה לגזירה. אבל לאכלה עם חלב אסורה לכו"ע משום חומרא דבב"ח. ואפי' לוי ורבא דאית להו ריחא לאו מילתא היא מודו בה: שם. כל שאינה חסירה כלום ואינה נאכלת מפני זה פירש"י ז"ל דלאו דוקא אינה נאכלת אלא שנפגם טעמה מפני זה, וראי' לדבריו מקדירה שאינה בת יומא דקרינן לה נותן טעם לפגם. ובודאי שאינה פוגמת התבשיל כל כך עד שלא יהא נאכל. ובקדירה בת יומא נמי אמרי' א"א דלא פגמה פורתא אלמא דפגם שרי. וראי' לדבר עוד משמן ודבש וקורט של חלתית ודומיהן שהתירו בפ' אין מעמידין משום נותן טעם לפגם ובודאי שאינן נפסלים מאכילת אדם שהרי כולן נאכלין הן ש"מ דכל היכא דאי' פורתא דפגם שרי. ואע"ג דנותן טעם לפגם מנבילה גמרי' לי' וכל שראוי' לגר שמה נבילה ואע"פ שנפגמה התם היינו טעמא מפני שנאכלת בפ"ע והלכך עד דמפגמה לגמרי מאכילת גר אסירא אבל איסור תערובת שהולכין בו אחר נתינת טעם. כל שטעמו פגם התבשיל קצת מותר לפי שאינו נותן טעם אדרבה פוגם הוא. וכי גמרי' בנבילה בנו"ט לפגם מותר. י"ל דהכי גמרי' מה מצינו בנבלה שלא אסרה תורה אלא כשהיא ראוי' לגר מפני שהאוכלה נהנה מן האיסור אע"פ שהיא פגומה קצת אבל כל שאינה ראויה לגר כיון שאינו נהנה מן האיסור התורה התירתה ואע"פ שחל עלי' איסור מתחי' אף באיסור שנתן טעם בהיתר כיון שההיתר נפגם קצת מן האיסור נמצא שזה שאוכלו אינו נהנה מן האיסור אלא מצטער עליו הלכך שרי ואע"פ שחל איסור מתחי' באותו דבר שנתערב בהיתר. ולפ"ז נ"ל שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאוכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור עד שיפסל מלאכול לאדם כנבילה. וכי אמרי' דבפגם כ"ש סגי כשפוגם יותר בקלקול טעמו ממה שמשביח בגודל מדתו וצ"ע. ומ"מ נ"ל ברור דכל דאיכא כזית בכדי אכילת פרס אע"ג דנותן טעם לפגם אסור עד שיפסל מלאכול לאדם דהיינו נבילה גופה ופשוט הוא. אלא שראיתי לרשב"א ז"ל בס' תורת הבית הארוך שהתיר בנו"ט לפגם כל שההיתר מרובה מן האיסור. וכן בדברים המאוסים מתחילתן כעכבר וכיוצא בו שנתערבו בהיתר מרובה מהן כ"ש ונתן טעם לדבר דאי משום ממשן דאורייתא מרובא בטיל ואי משום טעמן אין כאן משום נותן טעם כיון שהוא פוגם. אלו דבריו ז"ל. ולא נתחוורו לי דכל היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס אסור ולוקין עליו ולא בטיל. ומנבילה נמי ליכא למגמר אע"ג דפגים כל היכא שהגדיל האסור מדתו של היתר וכ"ש בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס דמ"מ נהנה מן האיסור אא"כ נפסל מלאכול לאדם כנבלה אלא כמו שכתבתי עיקר. אבל הראב"ד ז"ל טרח לפרש דכי קאמר ואינה נאכלת דוקא קאמר. ולא עלתה בידו: