ר"ן עבודה זרה מב

ד' ס"ז ע"ב לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו לפגם הוא. פי' כגון שידוע שנתבשל בה איסור באותו יום. הא אינו ידוע מדאו' שרי דסתם כליהם של עכו"ם אינן בני יומן כמו שנתבאר בראיות ברורות בפ' אין מעמידין. אבל מדרבנן הוא שאסור לבשל בהן לכתחי' ואם בישל בהן מותר וכדאמרי' בשילהי פרקין וכולן שבישל בהן עד שלא הגעיל עד שלא ליבן תני חדא מותר. ואוקימנא לה בסוף פרקין כמ"ד נו"ט לפגם מותר. ולא תימא דכי אמרי' דמדרבנן אסור לבשל לכתחי' הני מילי משום חשש קדירה בת יומא. הא כל שידוע שאינה בת יומא שרי אפי' לכתחי' דליתא אלא אפי' דודאי אינה בת יומא אסור לבשל בה לכתחי' אפי' מדרבנן. וראי' לדבר מדאמרי' בפ' כל הבשר [ד' קי"א] דההיא פינכא דהוה בי ר' אמי דמלח בה בישרא ותברה. ואי ס"ד דקדירה שאינה בת יומא שרי לבשולי בה לכתחי' למה לי' לתברה לשהייה עד למחר ולשתמש בה אלא ש"מ דמדרבנן אסור לבשל בה לכתחי'. כך שמעתיה לזו בשם הרמב"ן ז"ל: שם אמר עולא מחלוקת כשהשביח ולבסוף פגם אבל פגם מעיקרא ד"ה מותר. קשה לי דודאי לסברי' דעולא מאן דאסר לאו מגעולי עכו"ם גמר. דאי הוה גמר מנייהו אפי' בפגם מעיקרא הו"ל למיסר דגיעולי עכו"ם פגומין הן בתבשיל מעיקרו. א"ו לעולא כולהו סבירא להו דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא. וכיון שכן בשהשביח ולבסוף פגם במאי פליגי דכל הך שקלא וטריא דאמרי' עד השתא מ"ט דר"מ. מ"ט דר"ש אליבא דעולא ליתה כלל וכדכתיבנא. ותו קשיא לי למסקנא דסוגין דאמרי' אליבא דר' יוחנן דבפוגם מעיקרא מחלוקת אבל בשהשביח ולבסוף פגם ד"ה אסור. אמאי מודה מאן דאמר נו"ט לפגם מותר דליתסר בשהשביח ולבסוף פגם. דודאי מ"ד מותר מנבילה גמר וס"ל דלאו בסרוחה מעיקרא בלחוד התירה התורה אלא אף