ר"ן עבודה זרה מ

מיע"ל קג"ם. ובפרק גיד הנשה כ' הוא ז"ל דהא דאפליגו רב ולוי בפסח שני בפ' כיצד צולין [ד' ע"ו] בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה דרב אמר אסור דריחא מילתא היא. ולוי שרי ואפילו בשר נבילה שמן ובשר שחוטה, כחוש דריחא לאו מילתא היא. דפלוגתיהו שייכא בהא דרבא ואביי דרב ס"ל כאביי ולוי ס"ל כרבא וקיי"ל כלוי כיון דקאי כותי' דרבא. וכן פסק שם משמי' דרבוותא ז"ל וכ' שם דאיכא מאן דאמר דפסקי' כרב לחומרא ומייתי ראי' מדגרסי' התם תני רב כהנא ברי' דרב חיננא סבא פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאכלו בכותח. ואמרי' נמי התם ההוא ביניתא דאטוי' בהדי בשרא אסרא רבא מפרזיקיא למיכלי' בכותחא דאלמא ס"ל דריחא מילתא הוא. ורבינו אלפסי ז"ל קיים דברי הראשונים ודחה ראיות הללו ואמר דלאו סייעתא הוא לרב ולאו כותי' שייכי דאפי' לוי נמי מודה בכי הא דכיון דשרו למיכלינהו בלא כותחא אי שרית לי' למיכלינהו בכותחא הו"ל כמאן דשרית לי' לכתחילה לצלותו. ולוי לא שרי אלא בדיעבד דהא שצלאו קאמר. וכן דעת הר"מ במז"ל דלוי דוקא בדיעבד הוא שכן כ' בפט"ו מה' מאכלות אסורות אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבילה ואם צלאן הרי זה מותר. וזה אינו מחוור דהתם מוכח דלוי אף לכתחי' קאמר מדאקשי עלה ממתני' דקתני אין צולין שני פסחים כא' מפני התערובת ולא משני התם לכתחי' הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי. ועוד דרבא דאזיל בשיטתי' דלוי שרי הכא בבת תיהא אפי' לכתחי'. ועוד דגרסי' בירושלמי במס' תרומות מהו לצלות שני שפודין א' של שחוטה וא' של נבילה כאחד בתנור א"ר ירמי' בשם רב אסור שמואל בשם לוי מותר. אלמא דלוי אפי' לכתחי' שרי. וכן הטעם האחר שכ' הרב אלפסי ז"ל לדחות ראיות הללו שהביאו לפסוק כרב ואמר ז"ל שאינן ראיות דכיון דשרינן לי' למיכלינהו בלא כותחא הוו להו כדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל והרי כל דבר שאינו אלא א' מאלף כריחא בעלמא הוא. אינו מחוור שהרי רבא כי אמר ריחא לאו מילתא הוא אפי' בפ"ע קאמר הכא בבת תיהא והיאך אפשר דבפ"ע לאו מילתא הוא. וכשנתערב בדבר שיש לו מתירין יאסר את תערובתו ועוד דכשאמרו דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל לא אמרו אלא במינו אבל שלא במינו בטל הוא כשאר איסורים בנותן טעם. וראי' לדבר דתנן בנדרים (ד' נ"ב] הנודר מן הדבר ונתערב באחרים אם יש בו נותן טעם אסור ונדרים דבר שיש לו מתירין הוא כדאי' בפ' הנודר מן המבושל) [הירק דנ"ט] משום דאי בעי מתשיל עליהו. ואפ"ה [הוא[ בנותן טעם ולפנינו יתבאר עוד בס"ד. והרמב"ן ז"ל כתב דודאי הלכתא כלוי וכד' הרב אלפסי ז"ל והא דתני רב כהנא וכו' וכן עובדא דהאי ביניתא דהתם לא מסייע לרב דאפי' לוי מודה בהו משום דכיון שריח בשר נרגש בהם הטועם אותם יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהם וכי אכיל להו בכותחא מתחזי כבב"ח ומשו"ה אסור. משא"כ בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה שאין ריחו וטעמו של נבילה נרגש בהם כלל. ועוד שאפשר שחומר הוא שהחמירו בבב"ח יותר משאר אסורין דמשום דלא בדילי אינשי מיני' מפני שכל א' היתר בפ"ע החמירו בו יותר משאר אסורין כמו שהחמירו בו שלא להעלותו עם בשר על השולחן. משא"כ בשאר אסורין שאם אוכל עם העכו"ם על השולחן מעלה עליו יין נסך ושאר אסורין. הלכך בפת שאפאה עם הצלי נמי גזרו בו הואיל ויש בו ריח בשר שלא לאכלו בכותח ולאו משום דריחא מילתא דא"כ אפי' בפ"ע תהא אסורה וכדאמרי' אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה שמפני