ר"ן עבודה זרה לז

אצל עכו"ם כלל. ואפשר שכל שישראל מפקיד יינו אצל עכו"ם איכא משום אקרובי דעתא וגזרי' בי' משום בנותיהן כסתם יינם מה שאין כן במגען בשל ישראל דליכא אקרובי דעתא הילכך לא גזרי' בי' משום בנותיהן. א"נ משום דבשל ישראל חיישינן טפי לומר שמא נסך מביין שלהן דמילתא חשיבא להו לדידהו להקריב לע"ז משל ישראל אבל בדידהו לא חיישינן לנסוך מסתמא. ועוד דאם איתא דנסכי' לא הוה מזבן לי':

שם אמר רב אשי כל שבזב טמא בעכו"ם עושה יין נסך וכו'. פירש"י ז"ל דלאו כללא הוא לכל מילי שהרי היסט שבזב טמא ועכו"ם אינו עושה יין נסך כדאמרי' לעיל בזיקא. ועוד דמגעו ע"י ד"א כגון קנה וכיוצא בו בזב טהור ועכו"ם עושה יין נסך. אלא הכי קאמר כל שבזב נקרא היסט עכו"ם נקרא מגע כלו' כל שבזב טמא בהיסט כגון קנה בידו והסיט בידו את הטהור בעכו"ם עושה יין נסך בנגיעה. וכל שבזב טהור כלו' שאינו נקרא הסיטו כגון בזריקה שאם זרק כלים והסיט טהור. אף בעכו"ם אם נגע ביין בזריקה כגון זו אינו עושה יין נסך משום דלאו מגעו הוא. נמצא דהאי דמשוינן זב עם עכו"ם לאו לגמרי משוינן להו אלא האי למילתי' והאי למילתיה זב להיסטו ועכו"ם למגעו דאלו היסט בעכו"ם לא אפשר שאין העכו"ם עושה יין נסך בהיסטו. ורב אשי לאפוקי צרורות אתא. ודכותה אמרי' בב"ק בפ' כיצד הרגל [ד' י"ז] כל שבזב טמא בנזקים משלם נזק שלם. ואמרי' עלה ורבא צרורות אתא לאשמעינן. וא"ת והיכי משוה היסטו של זב למגעו של עכו"ם כלו' דכל שאינו נקרא היסט בזב אף בעכו"ם אינו נקרא מגעו. והא תני' קנה בקומטו של זב והיסיט בו את הטהור טהור. ואילו בכה"ג ודאי בעכו"ם עושה יין נסך. י"ל דבכה"ג נמי משכחת בי' היסט הזב כגון קנה בקומטו של טהור והיסיט בו את הזב טמא. ועוד דאנן הכי קאמרי' כל ענין שבזב טמא בעכו"ם עושה יין נסך. אבל אמקומות לא קפדינן דודאי איכא מקום שאע"פ שבזב טהור. בעכו"ם עושה יין נסך כגון קומטו וכיוצא בו. דהתם טעמא אחרינא הוא משום דטומאת בית הסתרים הוא ולא מטמא. וביין נסך לא שייך למימר הכי. והרב אלפסי ז"ל השמיטה ולא נתברר למה. והרמב"ן ז"ל כ' דאפשר שהוא סובר דרב אשי דאמר הכי לית לי' גזירה בכחו ביין נסך כלל. וכדאמר רב אשי במעצרא זירא ללישנא (קמא) [בתרא] דאפי' בכחו שרי ולדידי' אפי' מוריק אורוקי ואפי' בכונה שרי. הלכך לית הילכתא כותי' והעכו"ם עושה יין נסך בזריקה כמו שעושה במוריק אורוקי וצריכא רבה אלו דבריו ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל שאין טעמו מספיק דהא אמרי' לעיל בלישנא (בתרא) (קמא] דמעצרא זירא דבכחו כו"ע לא פליגי דאסור. אלמא אפילו רב אשי מודה דמוריק אורוקי אסור ולא בא רב אשי להתיר כחו אלא זריקתו:

פרק השוכר ד' ס"ב. אילימא הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור בהנאה. פי' דכיון דאסור בהנאה אסור ליהנות מכל דבר הבא בגרמתו אע"פ שאינה חלופיו ולא דמים שלו לא מצית אמרת הכי דהרי ערלה וכלאי הכרם דאסירי בהנאה ואפ"ה ממון הבא בגרמתו שלהם מותר כדתנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת לפי שדמים הללו כמתנה הם בידו של זה וכך אמרו בירושלמי במס' קדושין ר' חגי בשם ר' זעירא בשאין דמיהן. כלו' לפיכך מקודשת לפי שאין ממון זה דמים של ערלה וכלאי הכרם שאילו הי' כן אף דמים הללו הם אסורים בהנאה שכיון שערלה וכלאי הכרם אסורין בהנאה אף ליהנות מדמיהן אסור. דמה לי הן מה לי דמיהן הא מ"מ מיניהו מתהני שמכרן בדמים.