ר"ן עבודה זרה לו

דמגעו ע"י ד"א שלא בכונה אסור בשתיה:

מגעו ע"י ד"א בכונת יין ובכונת מגע כגון שהוא מקרקש בקנה ביין שלא לצורך ואפשר שאוא מתכוון לנסך לא נתפרש דינו בגמ' ואעפ"י ששנינו התיז את הצרעה בקנה ימכר דמשמע דוקא כשהוא מתכוין לד"א אבל לא נתכוין לדבר אחר שיש לומר לנסך מתכוין אסור בהנאה. אינה ראי' מכרעת דאי' למימר דרבותא קמ"ל דאע"ג דאינו מתכוין לנסך נגיעתו ע"י ד"א אסור בשתי' ולאפוקי מדר' שמעון דשרי. ומיהו למאן דגרסי ברישא דלולבא בחמרא שלא בכונה בעובדא דבי רב משמע דדוקא שלא בכונה אבל בכונה אסור בהנאה דהתם לאשמעי' התירא אתו ואם אי' דאפי' בכונה שרי בהנאה למה להו לפרושי ונגע וכו' שלא בכונה. אבל רת"ם ז"ל כ' דמגעו ע"י ד"א הרי הוא ככחו וכי היכי דכחו אפי' בכונה אינו אסור אלא בשתיה ה"נ במגעו ע"י ד"א. ולפ"ז מגעו ע"י ד"א שלא בכונת יין מותר ואפי' בשתי' כדאמרי' בכחו בעובדא דר"י בן ארזא. ולפ"ז צריך לפ' דכי מקשינן לעיל והא קא נגע בי' בנטלא לאו ממגעו ע"י ד"א מקשינן שכיון שהי' סבור דשיכרא שתו אין מגע ע"י ד"א אוסר עליהם כמו שלא הי' אוסר כחו. אלא הכי מקשינן והא קא נגע בי' בנטלא שנוגע ביין בידו כשהכוס מלא:

כחו של עכו"ם בכונה כגון דמוריק אורוקי אסור בשתי' ומותר בהנאה. והיינו דאמרי' עכו"ם אדנא וישראל אכובא חמרא אסור ופי' אסור בשתי', אבל הראב"ד ז"ל פי' אסור בהנאה ומיהו ה"מ במאי דנפיק לבראי אבל מאי דישתאר לגואי וכדאמרי' לקמן בפ' השוכר [דע"ב] תרגמה ר"פ בעכו"ם המערה דאתי מכחו א"ה דחבית נמי מתסר כח עכו"ם לבראי גזרו בי' רבנן דחבית לא גזרו בי' רבנן. אבל יש מי שאומר דלדידן דקיי"ל נצוק חבור אף מה שבחבית מתסר לפי שנאסר בנצוק. כחו שלא בכונת יין אע"פ שהוא מכוין להריק מותר אפי' בשתי' וכדאמרי' בעובדא דר"י בן ארזא למאן דשרי הו"ל כחו שלא בכונה ולא גזרו בי' רבנן:

מזיגתו כגון ששפך מים לתוך כוס של יין בין דמקטף קטופי בין שהקלוח נמשך ומחובר ליין אסור בשתיה ומותר בהנאה. ושלא בכונה מותר אף בשתי'. ומיהו בזמן הזה שאין העכו"ם בקיאין בטיב ע"ז ומשמשי' אלא שמנהג אבותיהם בידיהם, אפי' מגען מותר בהנאה לפי מה שנמצא בתשו' הגאונים ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל לא הסכים לזה:

ע"ב ינוחו לו לר' שמעון ברכות על ראשו כשהוא מתיר אפי' בשתיה וכו', פי' טעמי' דר' שמעון משום דקסבר דיינן של עכו"ם הוא נאסר משום בנותיהן אבל מגען לא הילכך כל היכא דאיכא לחוש שמא נסך אסור אפי' בהנאה. אבל כל היכא דליכא למיחש שמא נסך מותר אפי' בשתי'. דמשום בנותיהם ליכא אלא בסתם יינם דאיכא אקרובי דעתם. אבל במגען ביינו של ישראל לא. הילכך כל היכא דליכא למיחש שמא נסך שרי לגמרי. ורבנן סברי דמגען נמי בכלל גזירה דבנותיהן הוא. הילכך אע"ג דליכא למיחש לנסוך אסור בשתי' כשאר דברים שנאסרו באכילה משום חתנות. וקשה לי א"כ לר"ש גזירת בנותיהן ביינן למה דאי במגען בשל ישראל הא אמרת דלא גזרי' בי' משום בנותיהן. ואי לסתם יינם תיפוק לי' דאיכא למיחש שמא נסך כמו שאתה חושש למגען בשל ישראל. אע"כ שאין בו משום בנותיהן כלל. ואם תשיב במגען בשל ישראל הוא שנאסר משום שמא נסך דאיכא רגלים לדבר דאי לאו לנסוכי למאי נגע בשל ישראל אבל בסתם יינם דליכא הוכחה לומר דנסך אלו לא הי' מטעם בנותיהן לא היה נאסר כלל. א"א לך לומר כן דלדבריך לר"ש מותר לישראל להפקיד יינו אצל עכו"ם בחותם א' דלנסוכי ליכא למי' דליכא רגלים לדבר כמו שאתה אומר בסתם יינם. ואי משום חלופי כיון דאי' חותם א' לא טרח ומזייף כדאמרי' לעיל ולא שמעי' לי' לר"ש דפליג במפקיד יינו