ר"ן עבודה זרה לה

לשפכה לא ליקרו לעכו"ם לסיועי בהדיהו שמא יסייע העכו"ם אף בשעת שפיכתן ואפשר דשדו ליה כולי' עילוי'. אבל בשאין דעתו לשפכה מידן של פועלים ודאי שרי. אבל נראה מפירש"י ז"ל דלא גרסי' הכא להאי מימרא כלל. ואף בהלכות הרב אלפסי ז"ל אינה דדוקא בשעת שפיכה הוא דגזרי' אבל לא מחמרי' כולי האי למיסר הולכה מפני חששא של שפיכה:

שם. זיקא בין חסר בין מלא שרי אין דרך נסוך בכך. פי' ואפילו מקרקש בי' טובא שרי והכי איתא בירושלמי הדין דמרגיל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי אל כלי. וכובא מליא דאסירי משום דדלמא נגע ביה עכו"ם אי' מ"ד דבשתיה הוא דאסירי אבל בהנאה שרי שאעפ"י שכל ספיקי מגע שבפ' השוכר פי' בהם רש"י ז"ל איסור הנאה הכא כיון דלמלאכתו מתכוין וישראל אזיל בהדי' ליכא למיחש אלא למגעו שלא בכונה הילכך לא מתסר אלא בשתיה. ורבותינו הצרפתים ז"ל התירו לישא ע"י מוט בין מלא בין חסר לפי שאינו עשוי ליגע בכענין זה ואי משום שנשפך ממנו הו"ל כחו שלא בכונה ואף מה שנשפך מותר:

מעצרא זירא אסיקנא דהוה עובדא ואסר ר' יעקב מנהר פקוד אפילו בכח כחו. ומשמע דכיון דכח כחו אסרינן ה"ה לכמה כחות. וטעמיה דרב אשי דשרי בכחו משום דבעידנא דקא עצר ענבים קא עצר ולא יין ובשעה שהיין זב לאו כחו איכא ולאו כח כחו היינו טעמיה דרב שה אבל מ"מ למסקנא אסרי' לי' דכיון דסוף סוף מכח עכו"ם נמשך היין אסור וכן פסק ר"ח ז"ל ויש לתמוה על הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה:

כללא דנקטינן מהני שמעתתא. במגעו של עכו"ם בגופו. ומגעו ע"י דבר אחר. ובכחו ובמזיגתו. מגעו של עכו"ם בכונה כל היכא דאיכא למיחש שמא נסך אסור בהנאה. והיינו ברייתא דאגרדמים ועובדא דרבא דאיתותב ובין ביד בין ברגל ובכ"מ שבגופו עכו"ם עושה יין נסך:

מגעו שלא בכונת נסוך ואי' כונת מגע היינו ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל וכבר כתבנו למעלה שאפשר לקיים דברי חכמים שאומר' ימכר להלכה אבל דעת הרב אלפסי ז"ל וחכמי הצרפתים ז"ל אף בזה לאוסרו בהנאה לפי שהם סוברים דברייתא דאגרדמים פליגא אברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל וכיון דרבא איתותב מברייתא דאגרדמים סמכינן עלה מדקתני זה היה מעשה וקיי"ל מעשה רב:

מגעו שלא בכונת מגע יין אעפ"י שיש בו כונת מגע אסור בשתי' ומותר בהנאה והיינו דתני' עכו"ם שהושיט ידו לתוך החבית. וכן הדין במגעו שלא בכונת מגע כלל דאסור בשתי' ומותר בהנאה וזו היא ששנינו נפל לבור ועלה ימכר ומוקמינן לה בגמ' בשעלה מת. ויש מגע גופו שמותר אפי' בשתי' דהיינו מגען דבני השפחות קטנים וכדתני' בברייתא דלעיל. וכן הדין בכל תינוק עכו"ם לדברי מי שפוסק דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אבל לדברי מי שפוסק כרב דאמר עושה יין נסך אין לך מגע עכו"ם מותר בשתיה אלא מגע בני השפחות קטנים:

מגעו ע"י דבר אחר שלא בכונת נסוך כגון שנראה מתוך מעשיו שאינו מתכוין אלא למלאכתו אסור בשתיה ומותר בהנאה וזו היא ששנינו מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה ימכר:

וכן הדין במגעו ע"י ד"א שלא בכונת יין דאסור בשתיה ומותר בהנאה מדאקשינן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא והא קא נגע ביה בנטלא. ובסמוך תמצא דעת אחרת בזה:

מגעו ע"י ד"א שלא בכונת מגע כלל. מסתברא דמותר אפילו בשתיה מדאמרינן לקמן בסמוך גבי נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו. ואוקימנא לה בגמ' כגון דאזיל מיני' ומיני' דנגיעה ממש הוות ואפ"ה בחמתו שרי. אבל לגי' רש"י ז"ל שגורס לעיל בההוא עובדא דהוה נגע ברישא דלולבא בחמרא שלא בכונה. משמע