ר"ן עבודה זרה ל

פירש"י ז"ל דבעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי ע"ז. פי' לפירושו שכיון שלא מיעטן הכ' מקרבן אלא נעבד ומוקצה למשמשין לא למדנו. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דכיון דמשום מעשה אתינן עלה ואפי' להדיוט מתסר דודאי כי אמרי' שחט בה סימן א' אסרן אף להדיוט קאמרי'. וכן פירש"י ז"ל בפ' השוחט [ד' מ] וכ"כ הראב"ד ז"ל. דאי לגבוה דוקא מאי איריא כי שחט לשם ע"ז כי שחט להדיוט נמי פסולה לקרבן שהרי נעשית בעלת מום וטריפה. א"ו אף להדיוט קאמרי' וכיון דאף להדיוט מתסר ע"י מעשה אלמא לאו מדרשא דמן הבקר גמרי'. וכיון שכן אמאי לא חייל איסורי' נמי אמשמשין. לכך פי' הרמב"ן ז"ל דהכא בלישנא בעלמא קפדינן היכי קתני נעבד הוא. הא לאו נעבד הוא אלא בימוס בעלמא שויא. והכי דיקא לישנא מדלא אמרי' ומי מתסר בימוס בעלמא הוא:

שם ע"ב אלא מכלים דאחז וכו'. כבר כתבתי למעלה שרש"י ז"ל מפ' דעיקר אוכחתין היא מדלא שרינן לאשתמושי בהו להדיוט. דכיון דאמרי' עשה בה מעשה אסרה אפי' להדיוט וכמ"ש למעלה. דליכא למילף מכלים דאחז מאיסורה דלגבוה דדילמא שאני לגבוה דמאיסי. אלא מדלא התירו להדיוט ילפינן דע"י מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' להדיוט. ומכאן נראה לי דמשמשי ע"ז של ישראל אין להם בטילה וכמ"ש למעלה. דמסתמא משמע דכלים דאחז לע"ז משתמש בהן אבל לא עשאן ע"ז עצמה. ואי ס"ד דבביטול סגי להו למה להו גניזה לבטלינה ולשתמש בהו הדיוט דהשתא לא ס"ד טעמא דלאו אורח ארעא וכמ"ש למעלה אלא ש"מ שאין להם בטילה:

שם. הוו להו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כא'. הקשה הרמב"ן ז"ל היכי הוו שני כתובין הבאין כא' הא כל חד מניהו אצטריך שהרי אין שוין באיסורן. דהא ע"ז חליפיו וחליפי חליפיו עד סוף כל העולם אסורין מכל שאתה מהנה ממנו. ואילו שביעית זה נכנס וזה יוצא וצ"ע:

ד' נ"ה ע"ב. יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך. פירש"י ז"ל מכיון שהתחיל לימשך בגת עצמו מעליונו לתחתונו קרוי יין. ונראה לפי שיטתו שמכיון שהתחיל לימשך קצת היין שבגת נעשה יין נסך כל היין אפי' מה דלא נמשך ממנו. וראי' לדבר מדאצטרכינן לשנויי בקושין דלוקחין גת בעוטה בגת פקוקה ומלאה. ופרש"י ז"ל פקוקה שלא יוכל לירד לבור ומליאה כדי שלא ימשך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד. ואם אי' דלרב הונא אינו נעשה יין נסך אלא מה שנמשך. אבל מה שלא נמשך לא. לא הוה לן לשנויי אלא בגת מלאה. שכל שהיא מלאה ואין היין יכול לימשך בתוכה מתוך הענבים אע"פ שאינה פקוקה וירד מן היין שהיא בתוכה לבור לוקחין אותה מן הנכרי שאע"פ שמה שבבור אסור מה שבגת מותר שהרי לא נמשך. אלא ע"כ מדאצטריך לשנויי בפקוקה ש"מ שאילו לא הי' פקוקה אע"פ שהיא מלאה ואין היין שבתוכה ראוי לימשך מכיון שכבר נמשך קצת (היין] שבתוכה לבור אף מה שנשאר בה נעשה יין נסך. וראי' לדבר עוד מדמקשינן תנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. ופרש"י ז"ל והא הכא דהתחיל לירד והוי נמשך וקתני מה שבגת מותר. ואם איתא דרב הונא כי אמר נעשה יין נסך דוקא באותו יין שנמשך לבדו. אבל באותו שלא נמשך לא. מאי קשיא דהא מתני' בגת מלאה אוקימנא לה ומשו"ה תני והשאר מותר שכיון שהגת נשארה מליאה עדיין אין היין שבתוכה נמשך ומשו"ה שרי אע"פ שירד קצת מן היין שבתוכה