ר"ן עבודה זרה כט

בטילה עולמית. וכי תימא אפ"ה לא סגי דכיון דקרא כתיב ובאו בה פריצים וחללוה הוו להו אבני מזבח חולין ומהפקירא קא זכו בהו גוים והו"ל ע"ז דעכו"ם ויש לה ביטול וכדאמרי' בסוגי' דלקמן ואלא מאבני מזבח ודילמא כדרב פפא דאר"פ התם קרא אשכח ודרש ובאו בה פריצים וחללוה. לא תטעה בזה דלקמן הכי אמרי' ואלא מאבני מזבח כלו' דנאסרו ע"י מעשה והאי דלא בטלינהו משום דהו"ל ע"ז דישראל ואין לה בטילה ואמרי'] ובכה"ג אין לה בטילה דילמא כדר"פ דדריש מובאו בה פריצים ויחללוה דיצאו לחולין. וכיון שכן הו"ל ע"ז דעכו"ם וע"כ האי דלא בטלום לאשתמושי בהו להדיוט משום דלאו אורח ארעא כיון דאשתמש בהו לגבוה וכו' וכטעמא דמסקי' בסוגי' דלעיל והדרי' ואמרי' אלא מכלים דאחז כלו' דמניהו גמרי' ע"כ דע"י מעשה נאסרו אע"פ של"ה שלו. דליכא למידרש הכא ובאו פריצים וחללוה ולומר שמן ההפקר זכו בהם דקרא בפריצי עכו"ם כתיב. אלא ע"כ ע"י מעשה נאסרו ומשו"ה נמי נאסרו אבני מזבח ולא מטעמי' דר"פ וכיון דלא התירום להדיוט ש"מ דעשה בה מעשה נאסר אף להדיוט וכיון דלא בטלינהו לאבני מזבח ולמישרינהו להדיוט ע"כ משום דהו"ל ע"ז של ישראל ואין לה בטילה שאם לא תאמר כן הדרא קושיא דלעיל דליבטלינהו ולתברינהו ולפקינהו לחולין לדוכתא דהשתא לית לן טעמא דלאו אורח ארעא. אלמא עכו"ם שעשה מעשה בע"ז בשל ישראל הויא לי' כע"ז של ישראל ואין לה בטילה לעולם כנ"ל:

שם. ואי משום הנך קמייתא בביטול בעלמא סגי להו. וא"ת והיכא סגי להו בביטול. והא כשנתנה להם הארץ אף אותן האשירות שהיו בה קודם לכן באו לרשותן והוו להו ע"ז דישראל ואין לה בטילה עולמית. י"ל דמעולם לא באו ברשותן של ישראל דמסתמא מה שנאסר בהנאה לא ניתן להם:

ד' נ"ד. מתקיף לה ר' זירא אונס רחמנא פטרי' וכו'. וא"ת והא קיי"ל דבע"ז יהרג ואל יעבור. וכ"ת ר"ז כר' ישמעאל ס"ל דאפי' בע"ז בצנעה יעבור ואל יהרג כדאי' בפ' אין מעמידין [ד' כ"ז] מ"מ היכי מקשה בפשיטות אונס רחמנ' פטרי' כיון דאי' נמי תנאי דאית להו יהרג ואל יעבור ואפשר לאוקמי הך ברייתא דלעיל כותייהו י"ל דהכי קאמר אע"ג דיהרג ואל יעבור מ"מ אם עבר ולא נהרג רחמנא פטרי' ממיתת ב"ד. וכיון דרחמנא פטרי' לא מיקרי נעבד. ואתא רבא ופריק דאפי' בכה"ג מיקרי נעבד:

שם. אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם. פי' הרמב"ן ז"ל דרבא ה"ק לא תימא דנעבד באונס לא שמי' נעבד ואפי' בפרהסיא ולא אמרי' יהרג ואל יעבור והאי [דדרשי'] מקרא דלא תחללו את שם קדשי קדוש השם בעלמא הוא. אבל לא שיהא מאיסור ע"ז ושיהא נקרא נעבד ליאסר. שאין הדבר כן דהכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס. וכי אהדר רחמנא פרהסיא מולא תחללו את שם קדשי לדוכתי' אהדרי' ובכלל לא תעבדם הוא ונעבד מיקרי. ומיתסר מדרשא דמן הבקר להוציא הנעבד:

שם. הא בצנעא הא בפרהסיא. לא קיי"ל הכי אלא בין בצנעא בין בפרהסיא יהרג ואל יעבור. והכי אי' בפ' בן סורר ומורה (ד' ע"ד] ורבא נקיט לה אליבא דר' ישמעאל דאית לי' האי סברא וכדאי' בפ' אין מעמידין [שם[ ולאו דס"ל לרבא כר' ישמעאל אלא לומר דאפי' לר' ישמעאל משכח"ל דאפי' באונס נקרא נעבד:

שם. האי נעבד הוא בימוס בעלמא שוי'