ר"ן עבודה זרה כז

משמשי ע"ז דישראל יש לה ביטול או אין לה ביטול משמשי' ממשמשין דנכרי גמרי' מה התם יש להם ביטול ה"נ יש להם ביטול או דילמא מינה גמרי' איסורא מה התם אין לה בטילה לעולם ה"נ אין להם בטילה לעולם וכתב בשם הראב"ד ז"ל דאין להם ביטול וסמך לדבר שהרי אמרה תורה ונתצתם את מזבחותם ומינה דא"א ע"י ביטול עכו"ם וכדאמרי' לקמן גבי ואשריהם תשרפון באש. והרי מזבח אינו אלא משמשי ע"ז שמקרבין עליו ואפ"ה גלי לך רחמנא דלא סגי לי' בביטול. ואין הדבר נראה שיהיו משתחוין לגופו של מזבח שיהא כע"ז עצמה. ואין הכרעה זו מכרעת אצלי דאיכא למימר דהתם היינו טעמא משום דישראל לא נשתמש במזבח זה שיבטלנו. ועכו"ם לאסרו נעשה שליח אבל לא לבטלו וכמו שכתבנו בשם הרמב"ן ז"ל בסמוך. אבל מ"מ משמשי ע"ז של עכו"ם שהיא ביד עכו"ם ומשמשי' ביד ישראל וביטל העכו"ם ע"ז שבידו אע"פ שהמשתמשין ביד ישראל בטילין הן אגב ע"ז. וכ"כ הראב"ד ז"ל:

שם טומאה דאורייתא הדרא. טומאה דרבנן לא הדרא. וא"ת דהא אמרי' בפ"ק דשבת [ד' ט"ז] גבי כלי זכוכית נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. מכאן ולהבא אין למפרע לא. ומפרש לה משום דטומאת כלי זכוכית דרבנן וטומאה ישנה דרבנן בטומאה דאורייתא אחיתו להו רבנן טומאה. בטומאה דרבנן לא אחיתו להו רבנן טומאה ומאי שנא הכא י"ל שאני כלי זכוכית דכל טומאתן דרבנן אבל הני כלים כיון דבשאר טומאה אית להו טומאה דאו' מבעיא לן אי גזור בהו אפי' בטומאה דרבנן. וכי אמרי' ותבעי ליה שאר טומאות דרבנן בכה"ג אמרי' בטומאת משקין ובכלים שאם נגע בהן שרץ טמאין מן התורה:

שם ותיבעי לי' כלים. פי' כלים של משמשי ע"ז מי אמרינן דכי היכי דמהני להו ביטול לגבי אסורא מהני להו לגבי טומאה או לא. וכן פרש"י ז"ל. וא"ת ולימא לי' כיון דאיסורא בטיל טומאה נמי בטילה כדאמרי' לי' בסמוך גבי ע"ז גופה. ומכאן נראה לי להכרע דמשמשי ע"ז של ישראל אין להם בטילה ומשו"ה לא שני לי' כיון דאסורא בטיל דאי הוה משני לי' הכי הוה משמע דמשמשי ע"ז של ישראל דאסורא לא בטיל. טומאה נמי לא בטלה. ואינו כן דכיון דאית להו טהרה במקוה טומאה נמי בטלה אע"ג דאיסורא דידהו לא בטיל. ואפשר נמי דמעיקרא כי אמר לי' ותבעי לי' כלים. כלים דומיא דתקרובת שאין להם בטילה קאמר ובמשמשין דישראל:

והא דאמרי' ע"ז גופה לא קא מבעיא לי' דכיון דאסורא בטיל טומאה נמי בטלה קשיא לי' לראב"ד תבעי לי' ע"ז של ישראל דלא בטיל איסורא. וניחא לי' דהתם ביטולי' כמאן דליתי' דמי. הילכך פשיטא דלא מהני אפי' בטומאה דרבנן. אבל הכא דמבטל ע"ז וכולה משמשי' מי אמרי' מגו דאהני ביטולי מהני ביטול זה לטומאה דתקרובת אע"ג דלא מהני לאיסורי' או דילמא לא מהני כלל:

שם ע"ב. ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי וכו' הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם וא"ת נהי דמצי לדחויי הכי [מ"מ] מאי קאמר ברוך אתה לשמים דאלמא מהכא גמר לה דילמא הקדשנו דאקדשינהו דפשטי' דקרא הכי משמע. י"ל דאדרבה הקדשנו אחרים תחתיהם משמע דאי בהנהו כיון דאבטלינהו ממילא לא קדישי ומאי והקדשנו ומ"מ קשיא ומאי קא מוכח מהכא דילמא ע"י מעשה אסרום ואפי' להדיוט כדאי' לקמן וי"ל דר"י בן שאול ורבי סבירא להו כר' נחמן ורב עמרם ור' יצחק דאמרי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו