ר"ן עבודה זרה טז

להשכיר לבית דירה. וכן נמי בסוריא מפני סמיכתה לא"י. אבל בחו"ל שאין אנו מצווים לשרש אחרי'. משכיר אפי' לבית דירה. וא"ת אי האי במקום שאמרו להשכיר למעוטי חו"ל אתי היכי דייקינן מינה מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר' מאיר. דילמא בכל דוכתי מוגרי ומתני' למעוטי חו"ל שהתירו אף למכור אתיא. וי"ל דתרתי שמעת מינה מדקתני מקום שאמרו להשכיר מכלל דאי' דוכתא דלא מוגרי. ומדקתני אף משמע אע"פ שהקילו בשכירות לא הקילו לבית דירה. ומדאצטריך לאשמעי' שאע"פ שהקילו בכך לא הקילו לבית דירה משמע שהייתי אומר כן אם לא שלימדנו התנא. הילכך במקום שהקילו יותר כגון בחו"ל מסתמא אף לבית דירה הקילו. ולפיכך נהגו להשכיר בחו"ל אפי' לבית דירה. ולי נראה דמתני' נמי דיקא הכי דקתני סיפא ובכ"מ לא ישכיר לו את המרחץ. ואי איסור בית דירה בכ"מ נמי הוא. לא הו"ל למתני ולא ישכיר לו את המרחץ דרישא נמי בכ"מ ה אלא ש"מ דאיסורא דרישא ליתא אלא דוקא בא"י אבל בחוצה לארץ [לא] כדברי הירושלמי. משו"ה תנא סיפא ובכ"מ:

ע"ב ותיפוק לי' משום ולפני עור לא תתן מכשול. יש שלמדו מכאן דמלאכה בחולו של מועד דאורייתא. ואין זו ראי' דאפי' הוי דרבנן איכא משום לפני עור מדרבנן וה"ק מאי איריא מפני שנקראת על שמו דמשמע שאין בדבר איסור דרבנן עד שעת מלאכה. הא משעת מכירה עבר משום לפני עור מדרבנן וכן שמעתיה מפי מורי ז"ל. ובודאי אשכחינן בדרבנן חששא דלפ"ע כדתני' לעיל גבי מכירת בהמה דאינה אלא מדבריהם. כשם שאסרו למכור לעכו"ם כך אסרו למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם. וה"נ משמע בירושלמי [מ"ק פ"ב ה"ג] דחש"מ דרבנן דאמרי' התם אמר ר' בא בר ממל אלו הי' לי מי שימנה עמי הייתי מתיר מלאכה בחולו של מועד כלום אסרוה אלא כדי שיהי' אוכלין ושותין ושמחים. ואינון אוכלים ושותין ופוחזין. אלמא איסורו אינו אלא מדבריהם. וכן דעת הר"מ במז"ל בפ"ז מה' שביתת יו"ט. אבל הרמב"ן ז"ל כ' דהא דירושלמי לא מוכחא דודאי חולו של מועד מן התורה הוא דאסור מיהו דוקא במלאכת קרקע וכיוצא בה שטרחתן מרובה. אבל חכמים הוסיפו אף מלאכות אחרות. ואותן מלאכות הי' רוצה ר' בא בר ממל להתיר אילו מצא מי שימנה עמו. וה"נ משמע בר"פ מי שהפך [ד' י"א] דאמרי' לא מבעיא וכו' חולו של מועד דאיסור מלאכה מדאורייתא. וה"נ משמע בפ' אין דורשין [די"ז] דאמרי' התם מכלל דתרוייהו ס"ל חש"מ אסור בעשיית מלאכה. ומשמע דמדאורייתא קאמר. דבדרשי דקראי קיימינן התם:

דף כ"ב. אבעיא להו סתמא מאי. הקשה הראב"ד ז"ל ונפשוט מרישא דקתני לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת וכו' טעמא דא"ל הכי הא סתמא שרי. ותי' דאדרבה אי' למימר דרבותא קמ"ל דאפ"ה אסור דסד"א אפי' אי סתמא אסור כה"ג שרי דהו"ל כהתנו מעיקרא קמ"ל דאפ"ה אסור כיון שלאחר שקבלו התנו וכ"ש סתמא:

פרק אין מעמידין דף כ"ג. ורמינהו האשה שנחבשה ע"י עכו"ם. פירש"י ז"ל באשת ישראל וע"י נפשות אסורה שמא נתרצת לא' מהם. אבל הגאונים ז"ל פי' דכל שמא נתרצת לא חיישינן. והכא באשת כהן דוקא דמתסרא אפי' באונס וכן עיקר. ובמס' כתובות יתבאר בס"ד. וא"ת הכא מסקינן דלא שני בין לכתחילה לדיעבד. וע"י ממון היינו טעמא דשריא