ר"ן עבודה זרה יא

בלאו פרוקא דהנך שית שנין סליק שפיר. וההוא פרוקא רב אשי הוא דפריק לי' התם אליבא דרבנן ועוד קשה לגירסתו של רש"י ז"ל דגריס ונטפי חדא שתא דכיון שלא פירש מהיכן יתחיל מנינו היכי קאמר טפי חדא שתא. ואמאי לטפי. לפיכך נראה עקרן של דברים כגי' רבינו חננאל ז"ל וכך הוא גורס האי מאן דלא ידע כמה שני בשבוע לשיילי' לספרא כמה כתב ונבצר מניהו תרתי שני או נטפי עלי' חמש שני וליפקינון בשבוע וידע כמה שני בשבוע. וסימנך כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים. והכי פי' בית שני עמדו ת"כ שנים שלמים מלבד שנת החורבן שהי' שנת תכ"א והיא מוצאי שביעית לר"י כי כי שקלת מכל מאה תרתי והיא נמנית בכלל שני חורבן. ולהכי לא גרסי' לטפי חדא שתא. ומאן דלא ידע כמה שני בשבוע לשיילי' לספרא שהוא מונה למלכות יונים והוא מתחיל למנותן ארבעים שנה לאחר שנבנה הבית. נמצא שכשהתחיל סופר זה למנות היו ה' שנים בתוך השמיטה. שהרי ארבעים ושתים הן שש שמיטות. לפיכך הרוצה לעמוד על שנת השמיטה יגרע שתי שנים ממנינו של סופר או יוסף עליו ה' שנים ואחר כך ימנה ז' ז' ואתנח סימנא אקרא דכתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים. כלומר שחשבונו תלוי בשנתים וחמש שנים. זה לתוספת וזה לגרעון ויש שמוסיפין בגי' זו ולחשוב כללי ביובל ופרטי בשבועי ונשקול מכל ק' ב' ונשדי אפרטי ונבצר מני' שתי שנים והכל עולה לענין א' אלא שהאריכו בגי' זו יותר ללמד סדר החשבון ועוד ללמד דכר' יהודה עבדינן דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן. ולפ"ז כי אמרי' התם בפ' אין נערכים אשתכח דשיתא בשבועי הוא על שנת ת"כ שהוא בסוף שני בנין ולא על שנת תכ"א שהיא שנת חורבן והיינו דאמרי' בתר הכי לר"י אשתכח דבמוצאי שביעית חרב ולפי פי' זה לית לי' לר"י הא דשני רב אשי התם אליבא דרבנן הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדש לא קא חשיב דאי אית לי' לא משכחת חורבנו במוצאי שביעית אלא בשני' בשבוע אלא ודאי דההיא דלרבנן אתמר דבין לר"י ובין לרבנן ס"ל דבמוצאי שביעית חרב. אלא דרבנן לא חשבי הנך שית שנין ור"י קא חשיב להו וסליק לכל חד שפיר. וא"ת בשלמא לשמיטת קרקעות שהיא תלוי' בארץ דין הוא שנמנה מתחילת ב"ש שהרי ביאתן בימי עזרא בחדוש כל הדברים הללו היתה כלומר שהתחילו למנות שמיטין ויובלות כדאי' בפ' בתרא דערכין מפני שקדושה ראשו' קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אלא שמיטת כספים שאינה תלויה בארץ נמנה אותם מהר סיני שהרי משם התחילה מצוה זו. תי' הרמב"ן ז"ל שאע"פ שנהגה מצות ה' השמטת כספים קודם לכן כשהתחילו למנות יובלות ושמיטין לאחר כבוש וחלוק חזרו ומנו עמהן לשמיטת כספים. וכן כשבאו בימי עזרא שלא היו להם שני שמיטין ושני חשבונות מעולם. ולפי פי' זה שאמרנו ששנת תכ"א הי' מוצאי שביעית. שנה זו שהיא שנת חמשת אלפים ק"ט היא שנת השמיטה. שהרי קע"ב שנה אחר חורבן הבית נשלמו ד' אלפים. וקע"ב ואלף ק"ט הם (ש"נ) [קפ"ג] שביעיות. ולפמ"ש רש"י ז"ל בהלכה זו ששנת ת"ך הי' מתחיל שביעית שנה ק"ח היתה שמיטה. אבל אין לסמוך על דבריו של רש"י ז"ל בכאן שהרי הוא עצמו פי' במס' ערכין ששנת תכ"א הי' מוצאי שביעית ובה חרב הבית ולחשבון זה הסכים הר"מ במז"ל בשם הגאונים הלכה למעשה בפ"י מה' שמיטה. אע"פ שהוא יש לו דרך אחרת בשמועה זו שהוא מעלה אותה כד' חכמים דלית להו שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. אעפ"כ הוא מעלה אותה לחשבון זה משום דרבנן ס"ל דהנך שית שנין דעד דסליק עזרא ומקדש לא קא חשיב וכמו שכתבנו למעלה נמצא ששנת תכ"א הי' מוצאי