ר"ן עבודה זרה יב

שביעית ובתר חורבן שקלינן נמי לרבנן מכל מאה תרתי. שכן כ' הר' ז"ל שכך היא קבלת הגאונים איש מפי איש לפי שהגאונים סוברים שאחר החורבן לא מנו יובלות לקדש שמיטין. ונראה שהם גורסין כמ"ש במקצת נוסחאות נשיילי' לתנא דסדר עולם כמה חשיב ולחשיב כללי ביובלי וכו' ולשקול מכל מאה תרתי. ולפי גי' זו נאמר שתופס מסדר עולם לחשבון החורבן. ושקיל מכל מאה שאחר החורבן תרתי. שא"א לגרום כפי דרכם כגי' רבי' חננאל ז"ל שאם כך היאך יאמר בסתם לשקול מכל מאה תרתי והרי חשבון זה משני בנין מתחיל ובשני בנין הרי הגאונים הללו סבורין דלא שקלי מכל מאה תרתי דכרבנן קיי"ל וכך נראה לי בטעמא דהא אמרי' בסוף ערכין מנו יובלות לקדש שמיטין היינו לרבנן דלית להו הך הקישא דר' דמקיש שמיטה ליובל וכדאי' בפ' השולח [ד' ל"ו] ובשאר דוכתי וזה דבר השמיטה שמוט בב' שמיטות הכ' מדבר אחת שמיטת קרקעות וא' שמיטת כספים דהיינו שביעית בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים כלו' כשהיובל נוהג אתה משמט כספים כלומר שהשביעית נוהגת. אבל בזמן שאין אתה משמט קרקע כלו' שאין היובל נוהג אי אתה משמט כספים כלומר שאין השביעית נוהגת. אבל רבנן סבירא להו דלא תליא שמיטה ביובל כלל. הלכך בבית שני אעפ"י שלא נהג יובל כלל מן התורה כדאי' בפ' בתרא דערכין. שמיטה הי' נוהגת מן התורה. ולפי' לרבנן מנו יובלות כדי שיתקדשו השמיטין בזמן הראוין להם מן התורה ואף ביובלות הי' נוהגין מדבריהם כדמוכח בערכין שהתקין הלל במוכר בית בבתי ערי חומה שיהא חולש מעותיו ללשכה. וכיון שהי' בית בבתי ערי חומה נוהג ע"כ היה היובל נוהג שהרי אין בית בבתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. הלכך שניהם יובל ובית בבתי ערי חומה היו נוהגין מדבריהם. ואף לאחר חורבן ג"כ שלא מצינו שנהגו יובל כלל אפי' מדבריהם מנו יובלות לקדש שמיטין בזמנם הראוי מן התורה. אבל (לר' יהודה) [לרבי] דאמר שמיטה ויובל תלוים זה בזה. כל ימי בית שני מנו יובלות ושמיטין. לא שנאמר מנו יובלות לשמיטין שאין לשמיטין עיקר יותר מן היובל אלא מנו אותו וקדשו שניהם מדבריהם. אבל אחר שנחרב הבית שהדבר נראה שלא נהגו יובל כלל וכ"כ הרמב"ן ז"ל במס' גיטין לפי שבטלה עיקר מצותו של יובל שהרי נחלתינו היתה לזרים. לא מנו אלא שמיטין שהן נוהגות היום מדבריהם והגאונים הללו פוסקים כר' דשמיטה בזמן הזה דרבנן דהכי מכרעי סוגי' דבפ' השולח דאזלי לקולא בכל דיני פרוזבול וכן פסק הרמב"ם ז"ל כר' בפ' זה. הלכך כיון שהיובלות לאחר חורבן נתבטלו לגמרי ואף השמיטין לא נהגו אלא מדבריהם לא מנו יובלות כלל אלא קדשו שמיטין שבעה שבעה הכל כטעמן של הגאונים והר"מ במז"ל שהסכים לדבריהם. ולפ"ז ג"כ שנה זו שהיא ש' ה' אלפים ק"ט היא שנת שמ"ח) שמיטה: די"א ע"ב. לא חשו להם חכמים משום בשר נבלה פי' רש"י ז"ל לא חיישינן דילמא אדמהדר אפיה ישראל שקל עכו"ם נבלה מקדירה שלו ושם בקדירת ישראל. ובלישנא דרבא פי'