ר"ן צב

קדושין שאם כתבו על איסורי הנאה שיהא כשר וזה הצד היותר קרוב למצוא בו פתח בענין זה אבל מה אעשה והרשב"א ז"ל כתב בתשובה בענין אשה שנדרה נדר כזה שאם נתקדשה בשטר שאינה מקודשת וסמך דבריו על הירושלמי ואע"פ שאפשר לדון אחר דבריו ז"ל אחר שהוא ז"ל כתב שאפילו נתקדשה אינה מקודשת מאן גבר ומאן גבר דרב חיליה לומר שתתקדש לכתחלה: ולפיכך איני רואה היתר באיסור זה ע"פ מה שבא בשאלתך

האמנם היקרים האלה נושאי כתבך הביאו לפני אנמרדכי הכהן קא"ל ואמר שהוא היה אחד מן העדים באיסור הנזכר עם אנמומיט אשר דר היום שם (ג) וכן העיד בפני שהיתומה ההיא אסרה על עצמה כל קדושין שתקבל אם לא ברצון האפוטרופא או ברצון אחיה נשטרו"ק קברי"ט או ברצון אשה אחת קרובתה ולפי עדותו כיון שאחיה מסכים בדבר אין חשש בענין גם אמר שמאותו איסור לא נעשה שטר כלל. לכן חקרו ודרשו עם היתומה ההיא אם עשתה איסור אחר. כי אין אותו איסור אשר העידו בו עדים הללו מסכים עם איסור הכתוב, בשטר גם תחקרו עם אותו העד הדר בעירכם הענין היאך היה. ומאשר נראה בעיני שעל דרך זה תמצאו פתח ומקום לעשות מעשיכם לא ראיתי לכתוב אל האפוטרופא

נו כתבת הגביר י"א שנסתפקת בענין הלואת הנכרי ברבית ועלו בידך בזה דעות רופפות מפני שראית להרמב"ם ז"ל שמנה לנכרי תשיך מצות עשה אתה חושש בעצמך שלא לעקר מצוה אחת מן התורה ומצד אחר לבך נוקפך שהרי שלמה צווה מרבה הונו בנשך ותרבית וכו' ואמרינן בפרק איזהו נשך (דף ע) אמר רב נחמן אמר רב הונא לא נצרכה אפי' רבית דנכרי איתיביה לווין מהן ומלוין אותו ברבית אמר רב חיי בריה דרב הונא בכדי חייו רבינא אמר בתלמיד חכם עסקינן וכו'. ע"כ תורף דבריך

תשובה תחלה אפרש לך שמי שרוצה להמנע מן הרבית אין לו לחוש מפני חשש שלא יעקר מצות עשה מן התורה וכדברי הרמב"ם ז"ל שהרי אף הוא ז"ל מודה שאע"פ שדין תורה כך הוא כבר אסרו חכמים שישא ישראל מלוה את הנכרי ברבית אלא בכדי חייו אלא א"כ הוא תלמיד חכם וכדמוכחא ההיא סוגיא בפרק איזהו נשך שכך כתב הוא בעצמו ז"ל בפ"ה מהלכות מלוה ולוה ואל תתמה היאך חכמים רשאין לבטל מצוה אחת מן התורה דהא קי"ל ביבמות בפרק האשה (דף צ) דב"ד (ב) מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ולפיכך הרוצה להמנע מלהלוות ברבית אין לו לחוש מחשש איסור מפני דעתו של הרמב"ם ז"ל וכ"ש (ג) שכבר נחלקו עליו גדולי הדורות לפי שהוא ז"ל הוציא זה מדתניא בספרי לנכרי תשיך זו מצות עשה והוא ז"ל הבין אותם ברייתא כפשטה שיהא מצות עשה להלוות את הנכרי ברבית והם אומרים לא כי אלא כי קאמר הרי זו מצות עשה היינו לאו הבא מכלל עשה כלומר לנכרי אתה רשאי להשיך אבל לישראל אי אתה רשאי להשיך ולאו הבא מכלל עשה עשה ודכוותה אמרינן התם כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה ואין הכוונה לומר שתהא מצוה לאכול צפור טהורה אלא לומר שהוא לאו הבא מכלל עשה צפור טהורה תאכלו אבל טמאה לא תאכלו. אבל מ"מ צריך לברר בו היאך נהגו עכשיו הדורות היתר בזה דהא לפום מסקנא דסוגיא דפרק איזהו נשך (דף ע) לא שרי אלא בחד מתרי גווני או לתלמיד חכם במה שהוא רוצה או לאינש אחרינא בכדי חייו בלבד ועכשיו היאך עשו עצמם כל אדם תלמידי חכמים

נז ולענין אם מותר לטחון כאחת החטים המבוקעות עם אותן שאינם מבוקעות אם יש לחוש לזה מפני שאין מבטלין איסור לכתחלה או אם נקל בזה לפי שמה שאמרו שאין מבטלין איסור לכתחלה אינו אלא מדרבנן בעלמא