ר"ן צג

(א) הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה. מדאורייתא הוא וגמר לה מדאמרינן בפרק גיד הנשה (דף צח) דזרוע בשלה חידוש הוא כלומר מה שהתורת תורה לבשלו כאחת ולהתיר איסורו וכדאיתא התם ומ"מ אפילו לדבריו במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתרו. אבל יש בכאן שני ספיקות. האחד שנוכל לומר שאין היתר מתבטל בהיתר משום דבפרק בתרא דע"ז (דף עג) מוכח דהיתרא לגו איסורא לא בטיל וטעמא דמילתא לפי שאין ההיתר עשוי להתבטל והכא נמי בזמן היתרו יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי מתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחלה והספק השני דלמא כי אמרינן לפני זמנו בששים ה"מ לאוכלו קודם הפסח משש שעות ולמעלה אבל לאוכלו תוך הפסח הוא חוזר וניעור ושני ספיקות אלו מתבררות מדתנן בפרק בתרא דכלאים (משנה א') צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור ומותר דקאמר היינו לערב עמהן צמר ופשתים ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניעור

ולפיכך נראה לי להלכה שכיון שאין באותן חטים המבוקעות אחד מששים שמותר לטחון הכל קודם הפסח ולאכול בפסח אבל למעשה לא מלאני לבי להקל בכך אלא בררו אותן והסירו אותן המבוקעות מהן והשאר מותר, ולענין חטין שבבתיכם נראה שמותר לטחנו קודם הפסק ולשהותן בפסח אבל לא לאכלן ולמכרן לנכרים נמי שרי שלא אסרו כן אלא בדבר שאין איסורו מוכיח מתוכו אבל בכגון ה זה שרשומן ניכר ונתפרסם בעירכם מסתברא דשרי

נח החכם הנכבד נר"ו כתבת עתה מקרוב עבר אדם אחד ואירס מינקת חבירו .שנתארמלה ונתנה האשה ההיא הולד ההוא למניקה ובשבועה ונתחזק והביא המארס ההוא שהרשב"א ז"ל השיב בתשובה שמקצת רבותיו מתירין כעין דבי ריש גלותא ויש מקילין בדבריו ואחרים אומרים שנראה שדעת האלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל דלא ילפינן מינה שהרי השמיטוה ושכן כתב הרא"ש ז"ל וכן בתוספות דכיון דחזינן דר' מאיר אסר קטנה אטו גדולה באיסור הבחנה הכא נמי גזרו נתנה בנה למניקה דלא הדרא אטו הדרא והא דשריא דבי ריש גלותא משום דידוע לכל דלא הדרא אבל בעלמא אתי לאיחלופי

ועוד חזקו זה הדעת משום דחמיר איסור מינקת מאיסור הבחנה דבפ' החולץ (דף מג) עלה דההיא דאמימר דשרא וכו' מהדר תלמודא ההיא לגבי מניקה איתמר אלמא דחמירא מינה והילכך בההיא דלא חמירא לא גזרו במניקה דחמירא גזרו בכל אפילו עקרה ואילונית כ"ש בהא, ע"כ תורף דבריך

תשובה (א) דברי האוסרים עיקר ואינם צריכים לחזק דעתם מכל שכן דבהדיא פרכינן בפרק אע"פ (דף ס:) מההיא דהיתה רדופה ללכת לבית אביה וכו' או שהיתה עקרה וההיא דנתנה בנה למניקה אלמא כי היכי דגזרו בהא גזרו בהא, והרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל שהשמיטו ההיא דריש גלותא אין ספק שדעתם הוא שאין ללמוד ממנה וכמה מעשים באו לידי בדבר זה ואסרתי ובפרט אחר הדבר הראשון באחד מן המיוחדים שבקהל גירונ"ה ואע"פי שהיה הדבר קשה הרבה לא הסכימה דעתי להתיר בשום פנים אע"פ שהיו רוצים לעשות בענין כמה מיני חיזוקים וכל מי שמבקש עילה להקל בזה אינו אלא פורץ גדרן של חכמים ולפיכך בנדון זה אם אין כאן אלא אירוסין בלבד כמו שנראה מכתבכם ראוי להפרישו ממנה אבל אין כופין אותו לגרש שאע"פ שיש מי שסובר כן כיון שבגמרא פרק החולץ (דף מג) לא שנינו אלא ואם נשא יוציא אין לנו אלא בנושא אביל במארס לא. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וראוי לסמוך עליו