ר"ן פו

שהרי בענין זה חל הנדר כל זמן שיתקיים התנאי

תשובה תחלת כל דבר אני כותב דעתי אם חכם יכול להתיר עד שלא חל כדי שלא יכשל הנודר בנדרו ואח"כ אחזור לנדון שלפנינו ואומר אני שצדקו דברי החולק (א) שאין לחכם להתיר נדר שלא חל מפני חשש מכשול הנודר ולא כל הימנו ואיני רואה בראיות המתיר בזה סמך כלל. שמה שהביא ראיה שהתירו קצת המפרשים גבי (ב) נשבע שלא ישחוק בקוביא אע"פ שאין לנו להתיר נדרו משום דעבירה היא וכדמוכח בירושלמי ואעפ"כ כתבו שאם ברור לנו שלא ישמור שבועתו טוב לנו להתיר לו ולא יעבור על שבועתו. אי מהא לא איריא ואין הנדון דומה לראיה כלל דהתם היינו טעמא לפי שאין לחכם להתיר הנדר לדבר עבירה ומשחק בקוביא עבירה היא בידו ולפיכך כל שהוא ברור לנו שלא ישמור שבועתו אין היתר זה לדבר עבירה אלא. לדבר מצוה כדי שלא יעבור על שבועתו אבל כאן שלא נתנה תורה רשות להתיר אלא א"כ חל הנדר מאן אמר ליה שבשביל מכשול הנידר יהיה רשאי להתירו ושאם התירו יהא מותר. וכן זו שהביא ראיה מדאמרינן בריש פרק ואלו מותרים ואילו יהבינן שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל הדבר ברור לכל שלומד אותה הלכה שאינה ענין לנדון שלפנינו כלל ואין להאריך בפשיטות

וכן מה שהביא ראיה מדאמרינן בההיא פסקא בפלוגתא דרב יהודה ורב נחמן בקונם עיני בשינה היום. אם אישן למחר דרב יהודה אמר אל יישן היום חיישינן שמא יישן למחר ומפרשינן בגמרא דהיינו טעמא משום דבתנאה לא מזדהר איניש ואמר שפירשו המפרשים שיכול להתירו ביום האיסור כדי שלא יבא לאיסור בל יחל ואע"פ שעדיין לא חל הנדר משום דבתנאיה לא מזדהר איניש, אלו דבריו, וזו הסברא לא ראינוה ולא עמדנו עליה ואין דעתנו נוחה הימנה ואי איתא דכי האי גוונא לא מיקרי חל הנדר מנין להם למפרשים הללו לומר. כן ואפילו היה הדבר מפורש בגמרא צדקו דברי החולק לחלוק ולומר דכי האי גוונא חל הנדר מיקרי כיון שיום זה של איסור הוא ולא של תנאי שהרי אם וישן היום ולמחר על שינה של יום זה הוא עובר בבל יחל ולא על שינה של מחר אבל כיון שלא נמצא דבר זה בגמרא אפילו להיתר זה אין דעתי מסכמת לפי שיש לו לומר שכיון שהוא יכול לישן בהיתר ביום זה אע"פ שאם יישן למחרתו ג"כ איגלאי מילתא שעל שינה שביום זה עבר משום בל יחל אפילו הכי עכשיו ביום זה לא מיקרי חל הנדר ובדאורייתא לקולא אין ברירה ולפיכך לדברי מי שאומר שכל שלא הגיע זמן האיסור לא מיקרי חל הנדר וכמו שאני עתיד לכתוב בסמוך בסוף דעתי איני רואה בהא דרב יהודה יסבור שיהא חכם רשאי להתיר את הנדר ביום ראשון

ועכשיו אני חוזר לנדון שלפנינו, ויראה לי (ג) דבכי ה"ג חל הנדר מיקרי ורשאי חכם להתיר לפי שדעתי נוטה לדברי האומרים דכי אמרינן דאין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר ה"מ בתולה נדרו באם דפלוגתייהו דר' נתן ורבנן בסוף נדרים בקונם שאיני נהנית לך אם אני עושה ע"פ רבא וע"פ אביך וכן נמי קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו וכל מאי דשקלינן וטרינן בענין חל הנדר בסוף נדרים כה"ג הוא דלא מיקרי חל הנדר שאין חכם מתיר אבל תולה נדרו בימים אע"פ שעדיין לא הגיע זמן נדרו אפילו הכי חל הנדר מיקרי דנדרא מיהא השתא חייל אלא שהוא מחוסר זמן (ד) ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות שבועות דאפילו תולה נדרו בימים כל שלא הגיע זמן לא מיקרי חל הנדר אין דבריו נראין דאי איתא אי אפשר דלא משתמיט תנא למנקט דאין חכם מתיר אפילו בכי האי גוונא דהוי רבותא טפי ומיהו אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל אפשר לומר דבנדון זה חל הנדר מיקרי לפי שכיון שנשבע שלא יהא שבת הבאה תוך עיר פירפינייא"ן יש בכלל שבועתו שיצא משם קודם השבת (ה) וזה תלוי במחלוקתם של ראשונים בהא דריש פסחים (דף ד:) דאמרינן התם דכולי עלמא מיהת