ר"ן פז

חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנ"ל אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות ליל ארבעה עשר לביעור ופירש"י ז"ל דהכי קאמר (ו) תרי קראי כתיבי דקשו אהדדי דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם דמשמע דכולהו שבעה לא ימצא וכיון שכן מיחיוב לבעוריה מקמי הכי וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור ואי ראשון דהנך שבעה קאמר קשו אהדדי דהא בצרא לה ההיא שעתא דהשבתה מהני שבעת ימים דאזהר רחמנא דבכולהו שאור לא ימצא בבתיכם ומשום הכי מסקינן דהאי ראשון על כרחין לאו ראשון דשבעת ימים קאמר אלא ראשון שהוא קודם להן דהיינו ארבעה עשר, זהו תורף פירושו של רש"י ז"ל. ולפי דבריו למדנו בנדון שלפנינו שזה שנשבע שלא יהא שבת הבאה בתוך עיר פירפינייא"ן מכלל שבועתו הוא מחוייב שיצא מעיר פירפינייא"ן קודם השבת שכשם שאתה אומר דמכלל קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא משמע שצריך להשביתו קודם לכן הכי נמי מכלל שבועתו הוא מחוייב לצאת קודם השבת מפירפינייא"ן ולפיכך ערב שבת עם חשיכה חל הנדר מיקרי

אבל המפרשים ז"ל פירשו בענין אחר ואמרו דמיתורא פריך ולאו דקשו קראי אהדדי וכי קאמר כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא ממילא משמע דביום הראשון מיחייב לבעוריה ומשום הכי אמרינן דמייתורא דקרא משמע דהאי ראשון לאו ראשון דשבעת ימים קאמר אלא ראשון דמעיקרא זהו תורף פירושם ז"ל. ולפי דבריהם יש לומר בנדון זה דלא מיקרי חל הנדר שכיון שהם אומרים דמעיקרא דקרא דשבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם משמע שיבערנו ביום הראשון של שבעה הכי נמי אין בכלל שבועתו של זה שיצא מן העיר קודם השבת אלא בתחלת השבת ולפי זה לא מיקרי חל הנדר

ולפיכך כיון שהדבר שקול ותלוי במחלוקתן של ראשונים אם הוא מחוייב לצאת מן העיר קודם השבת ואי הכי מיקרי חל הנדר או אינו מחוייב לצאת עד השבת ולפ"ז קודם השבת לא מיקרי חל הנדר אע"פ שהדבר ברור שמספק יש לו לצאת מן העיר קודם השבת כדקיימא לן דבשל תורה הלך אחר המחמיר אפ"ה איכא למימר דלא מצי חכם להפר דנהי דמחמרינן עליה דילמא קושטא דמילתא הוא דלא מיחייב ואין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר. (ז) ומסתברא דהא מילתא תליא במאי דאמרינן דספיקא דאורייתא לחומרא אי הוי מדאורייתא או מדרבנן שהרמב"ם ז"ל כתב דמאי דאמרינן דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן בעלמא הוא שהחמירו בספיקא והביא ראיה לדבריו מדאמרינן בקדושין (דף עג) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין ואי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלא איהי לגבייהו הוי ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי התורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא אלמא ספק איסורא מדאורייתא לקולא ומאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן בעלמא הוא, אלו

ולפי שיטה זו יש לדון בנדון שלפנינו שאע"פ שהוא מחוייב מספק לצאת מן העיר קודם השבת אפילו הכי כיון דמדאורייתא לא מיחייב לא מיקרי חל הנדר. אלא שכבר הקשו על דברי הרמב"ם ז"ל מדאיבעיא לן בפ"ק דחולין (דף יא) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ואתינן למפשטה משבירת עצם בפסח דרחמנא אמר ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא דאמרינן זיל בתר רובא ואי איתא מאי קא מייתי ראיה מהא לרובא דעלמא דהא הכא אפי' לא ניזיל בתר רובא שרי דספק טריפות הוא וכל ספק טריפות רחמנא שריא אלא ודאי משמע דמאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא הוא ולא מדבריהם: וה"נ משמע מדחייב רחמנא אשם תלוי אפילו היכא דלא איתחזק איסורא למאן דאמר דלא בעינן דאכל חתיכה בין שתי חתיכות: