ר"ן פה

גבי הנשבע שלא ישחק בקוביא שאע"פ שאין לנו להתיר נדרו משום דעבירה הוא כדמוכח בירושלמי גבי ההוא גברא דמשתבע דלא מרווח לקוביוסטא ולא רצה להתירו מפני שאינו רשאי החכם להתירו אעפ"כ כתבו שאם ברור לנו שלא ישמור שבועתו טוב לנו להתיר לו ולא יעבור על שבועתו ואמר דהכי נמי מוכח בגמרא בריש פרק ואלו מותרין (דף טו) דאמרינן ואי לא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. ולפי שאין לראיה זו ענין כלל לנדון שלפנינו איני מאריך בה

עוד הביא ראיה ממאי דאמרינן התם קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דבתנאיה לא מזדהר ופירשו המפרשים שיכול להתירו ביום האסור כדי שלא יבא לאיסור בל יחל, ואע"פ שעדיין לא חל הנדר משום דבתנאי לא מזדהר אינש וכי, אמרינן בסוף נדרים דאין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר ה"מ בדבר שאין עשוי להיות נכשל בו. זהו תורף דברי המתיר והחולק אומר שאין לחכם להתיר הנדר הזה עד שיחול ואינו חל עד שיקדש היום ויקרא שבת. ומה שאמר המתיר דבכלל השבועה הוא שיצא מן העיר קודם השבת ואומדנא דמוכח הויא איכא למימר דכל כה"ג לא אמרינן בשבועות ונדרים אומדנא דמוכח. ובזה האריך קצת בדברים שאינם מדוקדקים כ"כ אצלי אם מצד הלשון אם מצד הענין אבל כ"כ הוא מעלה בידו דאומדנא לא שייכי הכא הילכך אין הנדר חל כלל עד שיחול השבת

עוד כתב שמה שאמר המתיר דאע"פ שלא חל מצי מתיר בערב יום אם אין לו שהות ביום לצאת מן העיר קודם השבת ומוטב שיתיר לו משיבא הנודר לידי איסור בל יחל כדעת מי שמתיר להתיר שבועת הקוביא כשברור לנו שיעבור על שבועתו, אינו דומה דהתם שאני דלדעת מי שמתיר להתיר שבועת שחוק סבירא ליה דמדינא חכם מתיר אותו אלא משום גדר נגעו בה שלא יפרצו בו והגודרים עצמם ישארו בתקונן ולפיכך כשאנו רואים כשיצרו תקפו ויעבור על שבועתו טוב לו שיעבור על איסור קל והוא השחוק משיעבור על שבועה שהוא איסור חמור אבל הכא מדינא אין חכם מחיר. עד שיחול הנדר דאם התירו אינו מותר וכל זמן דאיהו לא מצי מחיל אין אחרים מוחלין לו שלא נתנה תורה רשות לאחרים להתיר אלא בענין זה. וכתב שמה שמביא המתיר ראיה דמצי חכם להתיר קודם שיחול הנדר מההיא דאמרינן קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר בפלוגתא דרב יהודה ורב נחמן וכו' שפירשו המפרשים שיכול להתירו קודם. שיבא לידי האיסור אע"פ שלא חל הנדר מטעם דבתנאי לא מזדהר אינש. והשיב בזה שא"כ הוא כדבריו לרב יהודה דלא מיקרי חל הנדר עד למחר ויתירנו היום משום חששא דבתנאי לא מזדהר ויבא לידי איסור בל יחל ראיה. גדולה היא זאת אבל אין חלות הנדר למחר לא לר"י ולא לר"נ דמחר תנאה הוי ולא נדרא והיום הזה נדר על תנאי של מחר ואם יישן היום ולמחר איגלאי מילתא למפרע דיומא הדין עבר על בל יחל אבל למחר לא עבר על בל יחל בין ער בין ישן וא"כ הנדר הזה על כרחיה ביום זה חלותו ולא למחר שכבר עבר ולא דמי לאומר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה' דודאי אינו נשאל עד שיאכל אותו של תנאה דהתם שאני שלא קבע זמן לנדרו אלא למעשה דומיא דקונם שאיני נהנה לפלוני ובמי שאשאל עליו דאמרינן נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני לפי שאין הנדר אל צלל עד שיחול התנאי ומאז ואילך נאסר ולא קודם לכן כדמשמע מההיא דריש פרק ואלו נדרים (דף עט) דאמרינן היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה אלמא לא אסרי' לה פירות קודם לכן כמו שכתב שם הרשב"א ז"ל בחדושיו אבל הכא דזמן האיסור עבר קודם זמן התנאי על כן חל הנדר קודם דר"ל היום יהיה הנדר נדר לעולם אם אישן למחר ואם תמצא לומר בההיא דאם ארחץ שיחול הנדר מעכשיו למפרע כשיתקיים התנאי מודינא לך גם שחל הנדר מעתה קרינא ביה ויכול חכם להתירה עכשיו