ר"ן פב

ומורו הכי ושקלי וטרו אליבא דרבי מאיר אם אין ענין לאוקמיה אליבא דר' יוסי כלל ולפיכך אני אומר דר' יוסי מודה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא אתא דם דאי לא בתוך הספל נמי מיבעי ליה לאשתכוחי אבל נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל בכה"ג נמי פלוגתא דר"מ ור"י דר"מ חייש למיעוטא ור"י לא חייש למיעוטא כל היכא דלא מוכחא מילתא לאיסורא מטהר לה ואם נמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לא מוכחא מילתא כלל לפי שהדבר ידוע שמי רגלים המזנקים בתחלתן בסופם שותתין וכיון שכן כמו שאתה אומר דביושבת באמצע הספל ונמצא דם בתוך הספל דלר' יוסי טהורה משום דלא מוכחא מילתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מי רגלים בא ולא מן המקור כך יש לך לומר (ג) בנמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לרבי יוסי וטהורה דליכא הכא הוכחה כלל שדם זה עם מי רגלים בא וכשם שזינקה מתחלתה כך זנק עמהם הדם וזהו הדם הנמצא בתוך הספל וכשם שמימי רגלים שותת בסופם כך שתת עמהם הדם וזהו שנמצא בשפת הספל ולרבי יוסי טהורה. זהו דעתי בזה והרשב"א ז"ל סתם הדברים ולא פירשן

ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל (ד) שהרי אותו חצץ אדום נמצא עם מימי רגליה ולאחר מיכן על ידי בדיקה מחמת אותו תמצית שנשאר ממימי רגליה ואין כאן הוכחה כלל דבתר דתמו מיא אתא ולרבי יוסי טהורה ואיפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי ומה שכתב בשם הרב משולם ז"ל דאע"ג דפסקינן הכא בגמרא הלכה כר' יוסי לית הלכתא כוותיה מדאמרי' בפ' כל היד (דף יד) גבי בדקה בעד שאינו בדוק לה תנא רבי מטמא ורבי יוסי מטהר אמר ר' זירא כשמטמא רבי כרבי מאיר וכשטהר ר' יוסי לעצמו טהר דתנן האשה שהיא עושה צרכיה וכו' וא"כ מדתלינן פלוגתא: דר' יוסי ודרבי בפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי (ה) וקי"ל הלכה כרבי מחבירו קי"ל דהלכתא כרבי מאיר. ע"כ לשונך

(ו) ואני אומר עולם הפוך ראיתי שדרך פוסקי הלכות בכל מקום לומר שאין לסמוך על הכללות המסורים בידינו כל מקום שדברי התלמוד מוכיחים בהיפך וכאן הוא אומר שנסמוך על הכלל שהלכה כרבי מחבירו ולדחות מה שנפסק בתלמוד בפירוש הלכה כר' יוסי אדרבה איפכא מסתברא דכיון דפלוגתייהו דרבי ור' יוסי דהכא איפסיקא בהדיא הכא הלכתא כר' יוסי בההיא נמי נקטינן כוותיה וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל: וכן מה שכתבת שכתב הרב ר' מאיר בתשובה בשם רבי חננאל דכי טהר ר' יוסי דוקא לטהרות הוא שטהר אבל כל לבעלה מודה לרבי מאיר, אין אלו אלא דברי נביאות וא להם על מה שיסמוכו ולאו רבנא חננאל ז"ל חתים עלה. ואני אומר עוד דאפילו לרבי מאיר אתתא שריא שכבר כתבתי דלמיעוטא דלא שכיח לא חייש רבי מאיר והא ודאי מיעוטא דמיעוטא ודלא שכיח הוא משום דכי חייש ר' מאיר למיעוטא ה"מ כשיוצא עם מימי רגלים כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שאינו יוצא אלא כמין חצץ דום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות ובשעת וסתה היא רואה דם כשאר נשים היאך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצאי ממנה כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דלא שכיח הוא כלל דאפילו רבי מאיר לא חייש ליה. ועוד שהרי שנינו בפ' תינוקת (דף סו) (ז) ברואה דם מחמת תשמיש שבודקת עצמה בשפופרת ובתוכה מכחול ומוך על ראשו נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין. ואע"פ שהראב"ד ז"ל כתב שעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ואין סומכין עליה ועוד שאפילו בידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל דם טיפה כחרדל לישב שבעה נקיים בין בא מן המקור בין בא מן הצדדין. אעפ"כ מודה הרב ז"ל שאם בדקה עצמה ומצאה טהור טהורה. וכן הרב אלפסי ז"ל שהביאה בהלכות נראה שדעתו לנהוג בה בזמן הזה ואע"פ שגזרו בנות ישראל על