ר"ן פא

האשה בלבד נעשה אפשר שהרב ז"ל חשש שמתוך שהנשים כפופות לבעליהן אם יספיק נתינת רשות שלה או להתיר החרם מדעתה שמא יקניטנה בעלה עד שתרצה, ולפיכך איני מכניס עצמי בנדון זה אלא אני מציא הדבר לחכמים הצרפתים שהם יודעים, היאך פשטה תקנה זו במקומותם והיאך היו נוהגין בה שעל פי אותו הדרך ראו לנהוג ולהורות

מט אמר המדפיס השאלה חסרה מהספר ולפי דעתי היתה השאלה על אשה שנראה בהשתנה דבר אדום כחול אדום שקוראין הרופאים חצץ וכן כשהיתה בודקת עצמה תיכף אחר ההשתנה מצאה בעד מראה אודם כאילו נהפך השתן לדם בסופו והיה השואל מספק אם אמרינן דם הוא שבא מן המקור או נאמר שזה בא שמי רגליה האדימו מחום הכליות כדעת הרופאים והביא השואל ראיות להחמיר והשיב עליהן הגאון להתיר כאשר תראה

תשובה אתתא שריא וכדי שתעמוד על בירורו של דבר ראיתי לפרש הסוגיא שבריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה וראתה (דף נט) לפי שצריכה באור. תנן במתניתין (א) האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ובודאי דמשום הכי מטמא ר' מאיר בעומדת ומטהר ביושבת משום דעומדת כיון דדחיק לה עלמא עד שאינה יכולה להמתין ולישב כדרכה איכא למימר דהדור מי רגלים למקור ואייתי דם מה שאין כן ביושבת וכיון שכן מאי מתמהינן בגמרא ומ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתו דם והא שפיר איכא, לאפלוגי בין עומדת ליושבת וכיון דחזינן דר' יוסי מטהר אפילו בעומדת אמאי מתמהינן אר' מאיר היכי מטהר יושבת. ומאי מתמהינן תו ואמרינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ואמאי מהדרינן ופרכינן כר' מאיר אמאי לא מחמיר טפי וניחא לן בכל מאי דמיקל כ' יוסף טפי מיניה אלא הכי פירושא דסוגיא דקים להו לרבנן שאין דרך דם במקור לצאת עם מימי רגלים ור' מאיר נמי מודה בהכי והיינו טעמיה דר' יוסי דמטהר בכל ענין אלא מיהו משום דר' מאיר חייש למיעוטא קאמר דאם עומדת דדחיק לה עלמא איכא למיחש דהדור מי רגלים למקור ואייתו דם ולמיעוטא כי האי חיישינן אבל יושבת דלא דחיק לה עלמא טהורה דכי ה"ב מיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה כדאיתא בפ' בנות כותיים ור' יוסי מטהר בכל ענין משום דלא חייש למיעוטא ומשום הכי ניחא ליה בדר' יוסי ולא פרכינן אליביה כלל אבל לר' מאיר הוא דמתמהינן דכיון דחייש למיעוטא ומשום הכי מטמא בעומדת ביושבת נמי כשאינה מזנקת אלא שותתת הוה ליה למיחש שמתוך שהעמידה מי רגליה כל כך עד שאינה יכולה לזנק הדור מי רגלים למקור ואייתו דם והיכי פסיק ותני אם יושבת טהורה. ומהדרינן דאי בשותתת ה"נ אלא דמתניתין במזנקת וכיון שזינקה ודאי שלא העמידה מי רגליה כל כך שאילו כן לא היתה יכולה לזנק וכיון שאין דרכו של דם המקור לצאת עם מי רגלים לא חיישינן דהביא דמיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה ומקשינן תו לרבי מאיר דנהי דליכא למיחש שעם זינוקה בא הדם דכל כה"ג מיעוטא דלא שכיח הוא אכתי ניחוש דדלמא בתר דתמו מיא אתא דם ומפרקינן אמר ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' ומתניתא הכי קתני עומדת טמאה דכיון דר' מאיר חייש, למיעוטא ובעומדת ליכא למיקם אבירורא דמילתא חיישינן אבל יושבת איכא למיקם אקושטא דמילתא ואיכא גוונא דטהורה ונמצא שכל שקלא וטריא זו לר"מ איתמר ולא לר' יוסי

ועם כל זה מסכים אני למה שאמרת בשם הרב ר' מאיר מרוטנבורג ז"ל דביושבת ומצא דם על שפת הספל מודה ר' יוסי דטמאה אבל לא כמו שכתב וכמו שאפרש והטעם שמזקיקני לומר דמודה ר' יוסי דעל שפת הספל טמאה משום דבכוליה תלמודא אמרינן (ב) דכי שקלי וטרו אמוראי אליבא דחד תנא ומפרשי מילתיה מוכחא דכוותיה סבירא לאו וכיון שכן היכי אתרמאי הכי דשמואל ורבי אבא תרוייהו סבירא להו כר' יוסי