ר"ן ח

הקהלות בהסכמותיהם שיהיה כל ממון של הקדש פטור וכן ג"כ בעיר הזאת בכל הסכמות הידועות הקדומות כשהיו חוקים והסכמות והנהגות בעניני גביית המסים וההוצאות מזמן לזמן ידוע היו עושים חוק והסכמה שיהא ממון של הקדש פטור, ובענין זה מנהג מבטל הלכה כ"ש אם הוא מסכים להלכה וכדאמרינן רשאים בני העיר להתנות על קצתן וכו'. אלא א"ת שזה אינו מנהג דאדרבה אחר שהוצרכו לעשות הסכמה לפטור ההקדש וההסכמה היה עם שאר ההסכמות נעשו לזמן ידוע שעבר גלו בדעתם שלא רצו לקבוע לדורות מנהג שיהא א פטור, או שמא מפני שאר ההסכמות נקבע הזמן וההקדש לעולם פטור או מדינא או ממנהג. אלא א"כ יברר אדוננו המלך דעתו אם מבקש מס מאותו ממון המוקדש שא"כ הוא נראה שאין לנו להציל מהמס ממון ההקדש בממון שלנו. וכן נסתפקו אם תמצא לומר דפטור ואם ממון ההקדש הזה שהקדיש ראובן אלף דינרין או איזה סך ידוע מנכסיו ובזמן שהקדישו היו חייבין הקהל חובות שלוו או שנתחייבו אם נפטר אותו ממון מאותן החובות אם עדיי החיוב על כל לטרא ממנו כמו שהנה קודם שהוקדש, ולא דמי לשור שנגח ואחר כך הקדישו בעליו דגזרת הכתוב הוא אבל הכא חייב במה שהיה חייב בהיותו חולין. ואת"ל שאין חיוב חובות הקהל עליו עדיין אני שואל אם נשאר אותו חיוב אצל שאר נכסי המקדיש או יטעון ויאמר אני אפרע מכל מה שבידי חלק המגיע בכל אלף לפי חוקי הקהל שהולכים אחרי זמן פרעון כאילו עכשיו הוטל אותו חיוב ואתם תגבו מן ההקדש חלק המגיע לאותו ממון ואם הוא פטור מה לי כי כן מנהג המקום שעל הממון תובעין חיובי הקהל כמי שפרע חוב לחבירו או כתובה או נדוניא שפורע בחיובי הקהל מי שהממון שלו לא מי שהוציאו מרשותו. או נאמר שזה המנהג שהולכין אחר מי שהממון בידו ה"מ בין אדם לחבירו אבל מי שהכניסו ברשות שמים ומוציאו מרשותו המוציאם או יורשים יפרעו בעד אותו ממון מפני שעליהם חל אותו חיוב נכסיהון ערבין ליה והוא בעל חוב. ואת"ל שממון ההקדש ראוי להיות נקי מכל חובות הקהל ושעבוד החובות נשאר אצל נכסי המקדיש מפני שהוא הקדיש סך ידוע ואם לא יפרע בחובות הקהל לא יהיו דבריו קיימין שלא יהא כל הסך שנדר להקדש. איכא למימר ה"מ במי שנדר סך ידוע אבל מי שצוה והקדיש חלק בנכסיו שליש או רביע להקדש והשאר ליורשיו או לפלוני לא נשאר החיוב אצל המקדיש ויורשיו או לא. הדין עם מי: לשון יצחק דלאטאש אחד ממדפיסי הספר מקדם ברומי

לא מהיותי גדול בעיני נכנסתי בעובי הקורה להשיב על השאלה אשר לפנינו אשר מצאנוה בהעתק בלי תשובה, רק להפיק רצון הקורא בספר הזה. וגם מאחר שעלה בגורלי להדפיסו תחלה אין ראוי שיבא חסר, אך לא היתה כונתי להתחבר כריע עם מרן הגאון רבינו נסים ז"ל ושאדמה למלאות חסרוניו, כי לא כן חשבתיה וחלילה לי מרשע כי ידעתי לא הגעתי לרועי צאן כ"ש להיות שקול עם נאמני ארץ לשבת עמהם בכף אחת. אך שערתי בנפשי כי לחוות דעי על השאלה לא ימשך מזה אלא תועלת לעורר נפש המעיינים. שאם, יזכוני מן השמים ויורוני לכוין הדין על האמת והיושר כבר הגענו אל מחוז החפץ והשגנו מבוקשנו, ואם ב"מ וח"ו אטעה יראו החכמים הרבנים שבדור הזה טעותי ויישרו ההדורה ויתקנו עותתי, יורוני ואני אחריש, על כן כתבתי דברי התנצלותי אלה טרם בוא תשובת השאלה אשר חברתי. ואחת היא לבד. ושאר כל התשובות הם מהגאון כאשר מצאנו בספר ר. ההעתק שהיה יחיד בעולמו ואין שני להקימו

ב תשובה סעיפי השאלה הזאת שנים. האחד בלהבא אם ממון מוקדש לעניי העיר חייב לפרוע המס כשאר ממון בני העיר. והב' בלשעבר אם המקדיש לעניים חלק מנכסיו בהיות בני העיר חייבים אז למלך שכבר הטיל המס או שלוו משאר אנשים לפרוע המסים מזמן עבר וחלף ואפילו מכמה ימים חייב לפרוע חלקו מהחובות ההם ממה