ר"ן עז

ועוד שכל ששאלו אותו בתחלה לא מיקרי מסיח לפי תומו במה שאומר אחר כן כדאמרי' בפ' בתרא דיבמות (קכב) (ח) והא קאמרי לה איה חבירנו ואצטריך לשנויי כי חזיתינהו התחילה לבכות אלמא כל היכא שמשיב על מה שנשאל לא מיקרי מסיח לפי תומו ולפיכך עדותו של ראשון אין לסמוך עליו, נמצא שלא הוכחש העד הראשון שהעיד ששמע שמת אלא מהעד השלישי שהעיד במעשה ב"ד בפירפינייא"ן זה שנה שהאח המומר היה חי ומכלל דברים הללו נמצינו למדין הדבר ברור שאין העד הראשון המתיר נפסל מפני המעשה ב"ד הראשון שנעשה בפירפינייא"ן קודם שנשאת לפי שאותו שליח נכרי לא מיקרי מסיח לפי תומו וכדכתיבנא ובודאי אילו שמעה יבמה זו וידעה בעדות זה העד השלישי קודם שנשאת היה דינה שלא תנשא וכדתנן (ט) עד אומר מת ועד אומר לא מת הרי זו לא תנשא אע"פ שהעד השלישי עד מפי עד הוה אף הראשון ג"כ שהעיד שמת עד מפי עד היה וכשנשאת לאחר מכן היה דינה שתצא לפי שכל שבאו שניהם כאחד קודם שנשא או שיתירוה ב"ד לינשא הוה ליה עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא ומשום הכי היה דינה שתצא אלא שיצטרפו עדים אחרים בהתרה כמו שאני עתיד לדון על זה בעז"ה. (י) אבל כיון שלא שמעה בעדות העד השלישי ונשאת על פי העד הראשון מסתברא לי דלא תצא

ומה שאמרת דכי אמרינן בסוף האשה שלום (דף קיז) לא תצא מהיתרה הראשון דוקא כשהתירוה ב"ד ע"פ ראשון הא אם לא התירוה הרי דינה כדין שבאו שניהם כאחד דהוה ליה עד אחד בהכחשה ולא מהימן ואמרת שכן פירש"י ז"ל בהא דתני עד אומר מת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא ואומרים בגמרא טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והאמר עולא (יא) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ומתרץ הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא, ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון ופירש"י ז"ל ודוקא שהתירוה קודם שיבא העד השני המכחישו אבל בא קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשביניה כבי תרי ואתה סבור לומר שכוונת רש"י ז"ל שאפילו נשאת קודם שיבא השני כיון שלא התירוה ב"ד תצא

ואני איני אומר כך דבגמרא לא מתמהינן אנשאת כלל דפשיטא לן דכל היכא שנשאת אע"פ שלא התירוה ב"ד כיון שנעשה מעשה על פיו של עד ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אדרבה מתמהינן אע"פ שלא נשאת כל שהתירוה לינשא אמאי תצא ומסקינן דאין הכי נמי שאף בזו לא תצא מהיתרה הראשון ורש"י ז"ל הוצרך לבאר הא דעולא אמאי לא סגיא נמי אפילו לא נשאת ולא התירוה כלל ב"ד ופירש דכל כה"ג אפילו עולא מודה דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשבוה כבי תרי אבל כל שנעשה נעשה על פיו בין שנשאת היא או שהתירוה ב"ד אין ה"ר דלא תצא וכדעולא

ולפיכך נראה לי שכיון שלא ידעה בעדות זה השלישי קודם שנשאת אפילו לא נצטרפו ב עדים אחרים בהיתרה של זו אמרינן דלא תצא וכדעולא. וכ"ש שנצטרפו פאן, שני עדים ששמעו מיתתו האחד שמו שמואל וידיש שהעיד אחר שנשאת היבמה הנזכרת שאיש אחד חנה בביתו ושמו משה והיה משילשונא"ה ואגב גררת ענין אחר אמרו לו שאשה זו אינה יכולה לינשא מפני שיצא עליה קול שיש לבעלה הנזכר אח מומר ואינם יודעים אם מת אם לאו ואמר האיש ההוא אלה הדברים ברוך ד"ה איך תאמרו אם מת אם לאו זמן רב יש לו שמת הרי עד זה מצטרף עם אותו עד ראשון שהתירה ואע"פ ששניהם עד מפי עד אף אותו העד השלישי ג"כ עד מפי עד וקי"ל (יב) דפסולי, עדות אזלינן בתר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כדאיתא בסוף פרק האשה שלום (שם). ומה שכתבת על שמואל וידיש זה שהוא מטורף בדעתו איני סובר שהגיע לכלל שטות כדי שיהא נפסל עדותו שאם כן תמהני למה נתקבל: