ר"ן עו

ועוד דכל כי האי גוונא לא מיקרי מבאיש דבריו הראשונים שאילו אמר בתחלה שלא שמע מעולם שמת ואחר כך העיד ששמע שאת כה"ג הויא הכחשה (ב) אבל זה לא אמר מתחלה אלא שהיתה זקוקה ליבם ובודאי דלאו כולהו אינשי דינא גמירי שיהו בקיאין שאפילו עדותו של עד מפי עד יהא מספיק להתיר אשה לינשא וכל היכא דלאו אורחייהו דאינשי למידק כי הכא יכולין הן לחזור ולהגיד וכדאמרינן בפ' גט פשוט (דף קסח) אמר אביי דאע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק

ועוד ראיה מדגרסינן בירושלמי גבי שטרי חוב המוקדמים דגרסינן התם מי מודיע ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן הן הן עדיו והאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן כשאמרו לא חתמנו ברם הכא יכולין למימר ע"ז חתמנו ע"ז לא חתמנו וכתב הר"ז הלוי א"ל בפ"ק דראש השנה (ג) ומיכן אנו למדין שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בה נאמנין הן בעצמן ע"ז ואין בזה משום חוזר ומגיד ע"כ ובנדון שלפנינו ג"כ הדבר ברור דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דעד מפי עד סגי בעדות אשה ולפיכך לא מיקרי עד זה חוזר ומגיד

(ד) ובודאי' לפי שמוטל על הכל כדי להוציא הדין לאמתו לא לפי שורת הדין לבד אלא לעמוד על אמיתן של דברים שלפי זה ראוי לב"ד לדרוש ולחקור העד הראשון למה אמר בתחלה שהיא זקוקה ליבם ואם נתן אמתלא לדבריו על הדרך שכתבתי פשיטא דסגי ולא עוד אלא אפילו אמר מבודה אני הייתי שלא הייתי חושש לדברי כיון שהיה חוץ לב"ד סגי ולא מיקרי חוזר ומגיד מן הראיה שכתבתי ונמצא לפי זה שאין לפסול העד הראשון שהתיר משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו בישראל אברהם והוכחש בזה במעשה ב"ד שנעשה בפירפינייא"ן שהעידו בו שני עדים שהיה שמו בישראל שמואל או אם יש לצו לחוש לשני אחים שהיה שם האחד שמואל ושם השני אברהם. ומסתברא דלהכי ליכא למיחש לפי שאני רואה בדברי כל העדים שהיו מכירים בעלה של זו שהיה שמו משם דקשטרי"ש שכלם העידו שהיה לו אח מאב ונראה מדברי כולם הבקיאים בו ומכירין אותו שלא היה כי אם אח אחד (ה) וכי תימא אפילו הכי ליכא למסמך אהך סהדא דמ"מ הא אתכחש שהעיד שהיה שמו אברהם ואלו העידו שהיה שמו שמואל אפילו הכי מסתברא לי דלא מיפסיל הך סהדא משום דקי"ל דלא בעינן בעדות נשים דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמי וכדאיתא בסוף יבמות (דף קכב) וכיון שכן מסתברא דעדים המוכחשים בבדיקות בעדות נשים כשרין כשם שכשרין בדיני ממונות כדאמרינן בפרק זה בורר בסנהדרין (דף ל) עדים (ו) המכחישים זה את זה בבדיקות בעדות נשים כשרין בשם שכשרין בדיני ממונות ומסקינן התם אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן והכא נמי כיון שכל העדים מסכימים שלא היה למשה דקשטרי"ש זה אלא אח אחד אף על פי שזה אמר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הכחשה פוסלת. נמצא עכשיו שאין לפסול העד הראשון לא מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא מטעם הכחשת שמו של יבם

ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני העדים שהעידו במעשה ב"ד של פירפינייאן ורואה אני שאינו מוכחש אלא מהעד השלישי שהעיד ששמע זה שנה שהאח המומר היה חי אבל מאחרים לא הוכחש שהרי העד השני ורביעי לא העידו כלל אם הוא חי אם לאו והעד הראשון שהעיד ששמע שעודנו חי נראה שכל מה שהעיד אינו אלא מפי אותו שליח נכרי ששלח שם לדעת אם המומר ההוא חי עדיין והשליח ההוא אמר אליו שהמומר אנדורד"י דשבירי"ק זקן וכמעט כהו עיניו מראות וכל כה"ג (ז) ודאי לא הוי מסיח לפי תומו שלא נתכוון זה אלא לאמת שהיה שם למען יתנו לו הג' פרחים שנדרו לו בשכירות כמו שבא בקונטרסך: