ר"ן עא

שהוא שלח כתבו כאביו להזהירו שלא יתן הגט והיה בלשון הכתב שלא תהא לצמיתות ושזה הכתב ראה אנקרשק"ש שלמה שלא נתן רשות שינתן הגט עד כאן לשונו, וכמדומה לפי דברי כתבו שרצה לומר שזה הכתב נראה לנזכר קודם נתינת הגט וא"כ הוא יש לחוש גט זה (יא) דודאי בטול שליחות מתוך הכתב מהני דאע"ג דאמרינן בפרק מי שאחזו (דף עא) קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ,כבר כתבו בתוספות דלא ממעטינן אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משום דהתם חרש לאו בר דעת הוא לפיכך אע"פ שכותב בכתב ידו לא חשבינן ליה בר דעת לסמוך על כתיבתו אבל פקח ששלח בכתב ידו ממדינת הים לכתוב וליתן גט: לאשתו ועדים חתומים על כתב ידו דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין ולא בעינן עד שישמעו קולו דהא מכל מקום קולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת ראש. וכיון דגט כותבים ע"פ כתבו כ"ש דבטול ע"פ כתבו מהני, ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפקח אין כותבין ע"י כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר וכיון שכן זה הלשון שבא בכתבו שלו תהא לצמיתות לא ידעתי במה היה נקשר כי קרוב הדבר לפרשו ולומר דה"ק שאם תהא אשתו מגורשת שלא תהא מגורשת לעולם והוה ליה כהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאע"ג דאסרינן בפרק המגרש (דף פג) כיון דפסקא פסקא הא אמרינן התם בתר הכי אתקין רב בגיטין ומיומא דנן ולעלם לאפוקי וכו' מדבעא מיניה רבא מרב נחמן וכו' ונחלקו בה המפרשים שהרמב"ם ז"ל כתב שאינה מגורשת כלל ויש מי שכתב שחולצת ולא מתייבמת

מד היתה עלי מצותך אלופנו נר"ו להעמידך על דעתי בדין הפעוטות גדולים מבן תשע שנים ופקחין במתנתם במטלטלין בנכסים מועטים ומרובים ובקרקעות ובמטלטלין שיצאו מקרקעות עד כאן לשונך מורנו. והנני כותב כמצווה ועושה: הפעוטות מתנתן מתנה במטלטלין כדגרסינן בהדיא בפ' הניזקין (דף נט) בעי אביי ה מתנתן מאי אמר רב יימר אין מתנתו מתנה מר בר רב אשי אמר מתנתו מתנה ואסיקנא התם בהדיא מתנתו מתנה אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת, מיהו דדוקא היכא דליכא אפוטרופוס אבל היכא דאיכא אפוטרופוס אין מתנתן מתנה מדגרסינן בסוף פרק מציאת האשה (דף ע) תנן התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אמר רפרם (א) לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר, הכא נמי, אין מתנתן מתנה שאין לחלוק ולומר (ב) דיפה בזה כח מתנה מכח מכר כשם שיפה לדעת רבינו האי ז"ל לענין מהנה מרובה דאסיקנא בהדיא דמתנתו מתנה ואפי' מרובה ואילו במכר סובר הגאון ז"ל דכיון דאמרינן בגמרא דטעמא דממכרו ממכר משום כדי חייו דוקא בכדי חייו אבל יותר מכדי חייו לא דליכא למימר הכי אפי' לדעת הגאון אלא אע"פ שיפה כח מסנה מכח מכר בזה לדעתו לא יפה לענין שתהא מתנתו קיימת במקום אפוטרופוס דהתם איכא טעמא לאפלוגי בינייהו אבל הכא לא ועוד דהא מוכחא התם בסוף פרק מציאת האשה האי דאמרינן דביש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממתניתין דתנן אבל בקטנה אין מעשיה בלום ומשמע ודאי דארישא דמתניתין (כתובות דף סט) דתנן המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי והא התם מתניתין היא באפוטרופוס ואפי' הכי מסקינן דבקטנה במקום האפוטרופוס אין מעשיה כלום וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"ט מהלכות מקח וממכר

(ג) זהו דין הפעוטות במטלטלין שכל שאין להם אפוטרוטוס מתנתן קיימת אפי' בנכסים מרובין וממכרן ממכר ג"כ במטלטלין בכדי חייו דוקא לדעת הגאון ז"ל אבל גדולי האחרונים סוברים דאע"ג דמשום כדי חייו נתקן לא פליגי רבנן ואפילו בנכסים מרובים ממכרו ממכר ואין לי להאריך שלא בזה צוויתי להשיב, ובמקום אפוטרופוס אין