ר"ן ע

על דברי הראשונים וכל דבריו אינם אלא כדי לבטל מודעות שמסר כבר כמו שכתוב בחדושיו בפרק השולח שהראשונים היה מספיק להם שיאמרו לו העדים אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט שיהו בטלין והוא אומר הן והרשב"א ז"ל פקפק בזה ואמר להוציא מכל ספק שיבטל כל מודעא ושיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק מי שאחזו (דף עו) גבי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום ואקשינן וליחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר רב מרי בשם רב באומר נאמנת עלי שלא פייסתי, וזו הראיה אפשר היא למי שגורס בה כל זמן שהרי אם פייס הגט פסול הוא ובאומר נאמנת עלי מכשרינן ליה אלמא כיון דהימנתו לא פייס ולא מבטל גיטא אע"ג דבידו הוא כיון דלא אמר על מנת ולא מעכשיו הכא נמי כיון דפסלינהו לסהדי ודאי מבטל ברצון נפשו מודעות ומודעי מודעות שמסר אבל למי שגורס בה על מנת והיא גירסת הגאונים ז"ל יש לי לדון הרבה אחר ראייה זו דהתם הרי מגרשה בגט כשר ואי בעי לגרשה מעכשיו הרשות בידו וכיון דקא מתני כל זמן שאעבור ונאמנת עלי הרי הוא מגרשה מעכשיו על מנת שתאמר שעבר מכנגד פניה שלשים יום ושתהא היא נאמנת לומר לא פייס ולא בא ואפילו אתו סהדי ומסהדי דפייס או בא דמהימנינן להו טפי מינה אפילו הכי גיטה גט דהכי אתנייה איהו ובדידיה קאי למשדי האי תנאה דבעי בגיטא הילכך כל זמן שהיא אומרת לא בא או פייס הרי היא מגורשת אף על גב דידעינן דמשקרא דדמי האי תנאה למאן דמתני על מנת שתלכי או על מנת שלא תלכי או שירדו גשמים, זהו מה שנראה לי לדון על ראיית הרשב"א ז"ל וידעתי שלא הודו לו כל סייעתו ואף חכמי הדור שלפנינו לא סמכו עליו וכ"ש שאין לנו לסמוך בזה לבטול הנעשה אחר הפסול

(י) ואשר כתב עוד רבינו שיש טעם אחר בגט זה שאינו יכול לבטלו שכתב בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי והוליכהו לה ואם זכות הוא הרי אינו יכול לחזור ולבטל שכבר זכתה בו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה עד דמטי גיטא לידה מכל מקום יועיל לגבי שלא יוכל לחזור כדאמרינן גבי עבד דזכות הוא דאם רצה לחזור האדון לא יחזור נהי דעד דמטא גיטא לידיה לא משתחרר לדעת רש"י ז"ל. ואע"ג דאיבעיא לן בשילהי פרק האשה שלום (דף קיח) המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ואסיקנא דאפילו הכי חוב הוא לה דטב למיתב טן דו התם היינו טעמא דהיא אינה רוצה בגט וכדאמרינן טעמא דטב למיתב מכלל דהיא אינה רוצה אבל היכא דהכל יודעים דלא תרצה לדור עמו וטוב לה המות ממנו בודאי שהיא זכות לה וזכין לה שלא בפניה. וכן יש לנו לומר לומר בנדון זה דאנו יודעין שהאשה שאלה גט כמה פעמים ולבקשתה נעשה גט זה שפייסוהו קרוביה בשבילה שיתן לה גט ולבקשתה שאלוהו ואנו רואים שמחשבתו לזכות מצי לזכות לה שליח כשיאמר הבעל זכי בגט זה ע"כ דברי מורנו. וגם זה לפי דעתי נכתב על הדרך שכתבתי כבר דכיון דאסקינן בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא קאמרינן ואפי' תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא בירושלמי בפרק התקבל דגרסינן התם בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא אתמר התקבל כהולך שמא הוא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. התיב ר' שמאי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה. וכן כתב בחידושי הרשב"א מפורש שאפי' אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתיבמת. וגם אני ידעתי כי מורנו הרב אמת ותורתו אמת ולפי שהאשה באשר היא שם מותרת לינשא עשה סניפין לדבריו לצורך שעה שאין ספק שעכשיו היא מותרת לינשא, אך מאשר ירא אנכי ממה שכתבתי בתחלה אגלה אזנכם וידעתם את אשר תעשו

עוד אחת היא אמרתי אעמידכם עליה והוא שהבעל בכתבו אשר שלח אלי אמר זה לשונו