ר"ן סט

בבטול המודעות כלם בטלות והיינו בטול מודעי דמודעי דכתבינן וכמו כן כשמבטל לעתיד כל מודעין או בטול שימסור כנגד הגט והמבטל כל בטול שיבטל בטול המודעא ובטול הגט הרי שולם בטלים והגט קיים ע"כ. ואני ידעתי שפה קדוש לא אמר דבר זה אני כנושא ונותן ולחסום פיהם של פועלי און כי בודאי אין הבטול הקודם מועיל לבע"ה הבטולין הבאים לאחר מכאן דכיון דקי"ל אתי דבור' ומבטל דבור הדבור האחרון הוא העיקר ובטיל כל הדבורים הקודמים אליו. ומה שכתב דכיון דמהני בטול אחרון למוסר מודעא על הבטולין הכא נמי מהני בטול ראשון לכל הבטולין שעושה לאחר מכאן וכר"א בטלין והגט קיים אדרבה משם יש ללמוד דאי איתא דאדם יכול לבטל כל מה שיאמר לאחר מכאן שוב אין לו תקנה בשום בטול וכיון שאנו סומכין על הבטול האחרון לבטל כל המודעות והבטולין שעשה בתחלה לפי שאנו אומרים שזה הבטול האחרון מבטל כל מה שאמר בתחלה אע"פ שכבר מסר מודעין עליו וביטל אותו כ"ש שיש לנו להחמיר ולומר שבטול שליחות האחרון מבטל כל הדברים הראשונים

ועוד שאיני מוצא בשום מקום בשום ענין בעולם (ח) שיכול אדם לבטל בענין שלא: יוכל אח"כ לבטל שליחותו, שזה הבטול שעושה מתחלה אין לו לא ידים ולא רגלים ואינו דומה לבטול המודעות כלל לפי שהמודעות ומודעי מודעות כלם עניינם בטענת אונס וזה שאינו מתרצה שגם אם וגרש או מבטל מודעא לא יעשה כן מלבו ולפיכך כשמבטל אחר כן מודעתו הרי הוא כמעיד על עצמו שנסתלק האונס לגמרי ושהוא מתרצה בדבר אבל היאך אפשר שיוכל אדם לסלק כחו מחמת שום בטול שיעשה עכשיו שלא יוכל אח"כ לבטל שליחותו זה איני מוצא לו מקום ולא ענין. והיינו דאמר רב יהודה לסהדי דגיטא דחתניה דר' ירמיה ביראה דאשקליה בעל כרחיה דליתבו קירא באודנייהו כדי שלא ישמעו הבטול ואם איתא יבטל כל בטול שיעשה ולא היו צריכים לאותובי מידי באודנייהו ומה שכתב מורנו שהיה מתיירא פן יחזור בו תוך כדי דבור דאמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי, תמהני וכי רב' יהודה שהית מעשהו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושיבטל כל מודעא שבכל הביטין המעושין צריך כן כדמוכח בפרק משקלי עלי (דף כא:) וכי לא היה יכול לעמוד על גביו עד שיעבור שיעור כדי דבור כדי שלא יהא צריך למימר לעדים אחר כן לאותובי קירא באודניהו

ועוד לפי דברי מורנו שאין החשש רק שלא יבטל תוך כדי דבור ההיא קירא אימת משוו לה אי מקדמי אינן שומעין גמר דבריו אי מאחרי שמא יחזור בו וא"כ אין ענין לאותה קירא אלא לאחר גמר דבריו ולצמצם בתוך כדי דבור ואם הדין כן שהוא יכול לבטל כל הבטולין שיעשה לאחר מכאן היה יותר נקל לרב יהודה לעמוד על גביו עד לאחר כדי דבור כדי להנצל מכל זה הטורח והצמצום

ועוד שקרוב אני לומר דאם איתא דלאחר כדי דבור אין בטולו מועיל אך תוך כדי דבור אינו יכול לבטל דהא אסיקנא בפ' בתרא דנדרים (דף פז) והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש ואע"פ שרבינו שמואל פירש בפ' יש נוחלין (דף קסא) מקדש לחומרא שאם קדש את האשה וסתר בתוך כדי דבור בו מקודשת ואינה מקודשת אין לשון הגמ' מוכיח כן. ואף דברי הראשונים אינם כן שהרי הרמב"ם ז"ל כתב פרק ששי מהלכות אישות המקדש את האשה וחזר בה הוא או היא אע"פ שחזרו בתוך כדי דבור אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת אלמא בין לקולא בין לחומרא אמרו דתוך כדי דבור דקדושין וגירושין לאו כדבור דמי אלא ודאי אין שום תקנה בעולם שלא יוכל הבעל לבטל לאחר מיכן שליח להולכה שלו ולפיכך כתבו הראשונים ז"ל להשביעו בכך כמו שכתוב בספר התרומה ולא מצאו תקנה אחרת בדבר

(ט) וכן מה שנעשה בגט זה עוד שפסל כל עד שיעיד שום דבר שיהיה כנגד הגט ועל דרך הרשב"א ז"ל אינו מספיק דהרשב"א ז"ל לא בא להקל אלא להוסיף