ר"ן סח

דא"כ תרתי למה ליה לבטוליה דלאו באפיה דשליחי והדר למיהדר בתריה ולבטוליה וכיון שכן ליכא רגלים לדבר

ומ"מ הרי אנו רואין דכל היכא דליכא רגלים לדבר אע"ג דאמר בעל אני ביטלתי השליחות אין משגיחין בדבריו כלל דכי חיישינן שמא פייס כדאיתא בפ' מי שאחזו (דף עו) ובדוכתי טובא בגיטין ה"מ היכא דאיכא רגלים לדבר כגון באומר כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכן באומר אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכן נמי היכא דאמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין שבכל כיוצא בזה הדבר מוכיח שלא גמר בדעתו לגרש ומשום הכי חוששין שמא פייס אבל היכא דליכא ידים מוכיחות ככולהו גיטין הבאים ממדינת הים לא חיישינן

וכן כתבו גדולי המפרשים ז"ל במקומות רבים, ולא תימא כי לא חיישינן אלא היכא דאיכא רגלים לדבר הני מילי בסתמא אבל הכא דאתי בעל ומערער אפילו ליכא רגלים לדבר משגחינן ביה, דליתא דכי חיישינן היכא דאיכא רגלים משום דילמא אתי בעל מערער הוא דחיישינן וכן כתב רש"י ז"ל בפרק מי שאחזו (שם) וז"ל שמא פייס כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי עד כאן. (נ) ומינה דהיכא דליכא רגלים ואפילו אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה והכא ליכא רגלים אדרבה חזקה שלא מעל בחרם ובשבועה ולא בטל וכי אמר הכי לא משגחינן ביה (ד) ולא כל הימנו לשוויי נפשיה רשע כדברי מורנו הרב הכהן הגדול נר"ו

וכמדומה לי שזה אינו צריך לא שאלה ולא תשובה שהדבר ברור שלאחר נתינת הגט אין בדבריו של בעל כלום אלא א"כ יברר אותם בעדים דהא מכיון שנתגרשה הרי היא בחזקת פנויה ואין דבר שבערוה פחות משנים (ה) ואפילו זמן אין נותנין לו לברר דבריו ואפילו יצא קול בעיר דאיכא סהדי במדינת הים שיודעין אמתת הדבר וכדאמרינן בפרק קמא דקדושין ודף יב) אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמאי האיכא סהדי דההוא יומא שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותאסר ולפיכך הדבר ברור לכל יודעי דת ודין שאשה זו מותרת להנשא ובכיוצא בזה ראוי לכל גבורי כח מחזיקי הבדק לרדות במקל ורצועה להדיח הרעה בראש כל ר עושה רשעה ולחוש על בנות ישראל שלא תהיינה כהפקר נאם המדבר וכו'

וזה אשר כתבתי לכבוד הרב הגדול ר' פרץ הכהן נר"ו ולנכבדי ברצילונא"ה על דבר הגט הנזכר: הנה השבתי בקונטרס תשובת מורנו הרב נר"ו דעתי בנדון שלפניכם באשר הוא שם ו רצוני לומר שהבעל לא בירר דבריו לא בעדים ולא בשטר שביטל השליחות ובכיוצא בזה אין לפקפק כלל שאין לחוש לדברי הבעל ולתת לו זמן לפי שורת הדין ולא רציתי לשאת ולתת בתשובתי בדבר אחר כלל גם כתבתי אל הבעל מרורות כאשר תראו בכתבי כי גם הוא כתב אלי תפתחוהו ותראוהו ושלחוהו אליו אם יראה בעיניכם אך לפני כבודכם אומר מה שמיראני ומבהלני והוא שזה האיש קל ברגליו ועובר ארחות ימים וירא אני מאד פן ילך ויביא שטר מהבטול הן שיהיה בדרך אמת או בשקר כי בעונות הדבר הזה מצוי דשכיחי פריצי ורמאי אף כי באיים הרחוקים קצוצי פאה ואם ח"ו יעשה כן דעת תלמידכם נוטה (ו) שתהא אסורה לבעלה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה

וכל מה שכתב מורנו נר"ו בתשובתו בהפך מזה כמדומה לי שאינו אלא דרך מה שאמרו בפרק שור שנגח ד' וה' (דף מב) משל לצייד השולה דגים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל. כי מה שכתב מורנו בראשונה וז"ל שאפילו יביא ראיה שביטלו בב"ד (ז) אין בדבריו ממש ואין בטולו בטול שהרי ביטל כל מודעי שמסר ושעתיד למסור וא"כ ביטל כל הבטולין שיעשה כנגד השליחות וכיון שבשעת נתינת הגט לשליח בטלה בטלים כדרך כל שאר מודעי שנעשו שבטלין בבטול מודעי אע"פ שמסר מודעות כנגד הבטולין