ר"ן סז

עוד נשאל בפני מי היה בטול זה והשיב כי בפני רבים כמו חמשים או מאה עדים אינו נזכר מי היה שם גם אמר שעשה בטול זה בפני אביו ושחילה פניו שישמור שלא יתן הגט שאינו חפץ בדבר ואח"כ באותו מעמד חזר לומר שלא היה בפני אביו הרי שהוחזק שקרן בזה, אחר כן אמר שביטלו בפני שמשון דאישטבילי"אה ור' שלמה דקאנדיא"ה בתוך הספינה אבל לא עשו לו מזה שטר גם שבטלו באליכסנדריא"ה ובשיפר"י ובאיים רבים אשר עבר בהם, שאלנו לו בפני מי ועל כלם השיב אינו נזכר מי הם אבל שינתן לו זמן יחזור אחר כל המודעות והבטולין הללו כי יצטרך בזה זמן מה. גם הראה עתה הנה שטר בטול אחד חתום לפני עדים אבל לא היה מקויים ובעוד שהיו מעיינים בו ובחתימת העדים והיו אומרים שהחתימות מזויפות ושנכתבו מיד אחד הוא לקח השטר מידם כמעט כמראה עצמו כעוס וקרעו בפניהם כמדומה שזה היה תחבולה ממנו שזייף השטר והראהו לעדים למען יתחזק ויתפשט הקול שבטל הדבר, ועל זה הפליג אמריו אין ידים להם וכל מה שהיו הברורים חוקרים ודורשים אותו כן היה מרבה בדברי הבאי זולתי שהיה מחזיק בדבריו על פי הענינים הנזכרים. ילמדנו רבינו אם יש בדבריו ממש ואם יש לחוש בהם ליתן לו זמן לברר דבריו או ניחוש שלא לעגנה אחר שנראה שאין בדבריו ממש. על הכל יעמוד רבינו ויאיר נתיבנו בזה כי ממנו תצא תורה

תשובה (א) עמדתי על ענייני ערעור שערער הבעל על שליחות הגט וראיתי שערער ואמר שביטל שליחות הגט במקומות רבים אך לא הוכיח דבריו בעדים ולא בשטר ובכיוצא בזה. הדבר ברור שאין לחוש בדבריו וערעורו בטל מדאמרינן בפ' חזקת הבתים (דף מ) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעין באונסיה דפלניא לאו מודעא היא ופרכי' מודעא דמאן אילימא דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא כלומר אנן סהדי דודאי קושטא קאמר שאם לא כן מי מכריחו לגרש ולמסור מודעא אי לא ניחא ליה לגרש לא יגרש אלא ודאי קושטא קאמר אלמא משום דגלויי מילתא בעלמא הוא ואנן סהדי דאניס משום דמה לו לשקר הא לאו הכי לא מהימנינן ליה והא ודאי לאחר נתינת הגט ליכא למימר גלויי מילתא בעלמא הוא שהרי אין הדבר בידו וכיון שכן הדבר ברור שאין לו נאמנות על מודעתו ולא על בטוליו כל היכא דלא ידעינן בהו

ועוד ראיה מדאמרינן בירושלמי במס' גיטין (רפ"א) ואש לומר שמא חתמו בעדים פסולים שאמר ר' אבון אינו עשוי לקלקלה בידי שמים בב"ד הוא חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים. ואי אית ושלאחר נתינת הגט הבעל יכול לערער כלום ושיצטרך ליתן לו זמן לברר. דבריו היכי קאמרי שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים אדרבה מתוך שהוא יודע שאם בא וערער ב"ד חוששין לערעורו ומחמיצין הדבר הוא מחתימו בעדים פסולים אלא ש"מ שלאחר נתינת הגט אין חוששין לערעור הבעל כלל

ועוד ראיה מדתנן בפרק השולח (דף לב) ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל ואמרינן עלה בגמרא פשיטא ומתרצינן לא צריכא דקא מהדר עליה מעיקרא לבטולי מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל וכתב הרשב"א ז"ל בפרק המביא תניין ודאי משמע דבעל קא מערער ואמר דבטליה כלומר דבטליה לשליחותו של שליח שלא בפניו דאי' לא מאי קאמר תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה דהא איהו אמר דלא בטליה והיכי אמרינן אנן דתיגלי מילתא דבטליה אלא ודאי בשערער עסקינן ואפ"ה לא חיישינן ומנסבינן לה והרי זו ראיה מן הנדון שלפנינו ממש ואע"פ שהוא ז"ל הקשה כיון דקא מהדר עליה מעיקרא לבטוליה למה אינו נאמן אחר כך כשאומר שביטל השליחות שלא בפניו כיון דאיכא רגלים לדבר (ב) דכל היכא דאיכא רגלים לדבר חיישינן כדחיישינן בכמה דוכתי בגיטין וליחוש שמא פייס כל היכא דאיכא רגלים לדבר, כבר תירץ הוא ז"ל דהכא אין כאן ידים מוכיחות שדעתו לבטלו דאיכא למימר כיון דרהיט בתריה דשליח חזקה לא בטליה