ר"ן סו

(ד) שמי שנולד במקום אחד ודר במקום יאחר שאם הוא כתב גט במקום שנולד די שיכתוב במקום פלוני שנולדתי בו אע"פ שלא כתב מקום עיקר דירתו. ולמדה הרב ז"ל מההיא דאמרינן בתוספתא גבי מי שהיו לו שני שמות דקאמרינן אם היה במקום אחד וכתב לשם אחד מהם כשר וסבור הרב ז"ל ששני מקומות הרי הן כשני שמות וכיון שבדיעבד שם אחד מספיק אף שם עיר אחת מספיק וכיון שכן שם עיר שנולד בו מספיק לשם עירו, אלו דבריו ז"ל

ואינן מתבררין אצלי כלל (ה) לפי שאין השמות דומין למקומות כלל, לפי שמי שיש לו שני שמות כל אחד מהם הוא שמו ואין אחד מהם נעקר בהנחת חבירו, אבל מי שיוצא ממקום למקום כיון שנשתהה שם עד שהוא כאנשי העיר אין אותה עיר ראשונה עירו לשום דבר בעולם. ועוד שעיקר מה שאנו מצריכים שם עירו הוא מפני חשש שני יוסף כן שמעון ובשם עירו אנו יוצאין מידי ספק זה שמן הסתם אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר זו היינו בקיאין בהן ואין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. ואם אין אנו יודעים אותם אין חוששין להן שכל שמות שוין שהן היום בעיר אחת קול יש להם ובהכי רהטא סוגיא בפ' גט פשוט (דף קסז). וכל זה אם נפרש שם עירו שם עיר שהוא עיקר דירתו היום לפי שזה מפורסם לעדים, אבל אם נאמר שמקום הלידה מספיק. חזר חשש התלמוד למקומו ניחוש דילמא אזיל וממטי לאנתתיה דהאיך שהרי כל התינוקות שנולדו בכאן והלכו להם זה שנים רבות אין להם קול ואין העדים יודעים אותן וניחוש דילמא נולד בכאן אחר ששמו כשם זה המגרש וממטי ליה לאנתתיה, ולפיכך אין דברי הרשב"א ז"ל מחוורין אצלי כלל בזה. ומ"מ אפי' לדבריו גט זה פסול שהוא ז"ל לא אמרה אלא במגרש באותו מקום שנולד בו לפי שנראה שסבור הרב ז"ל שהוא עיקר עירו באותו מקום. ועוד שזה שנכתב דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרים כותבין מלה זו מתכוונים בה על עיקר מקום דירתו והוה ליה שינה ופסול שהרי עיקר דירתו של זה באישבילי"אה הוא. ועוד (ו) דאיכא הכא ריעותא אחרינא וכמו שכתבת שנמצא בכתובה ב"ר אליעזר ובגט כתב ב"ר בנבנישתי נמצא שאפשר ששינה שמו בגט. סוף דבר דעתי מסכמת הלכה למעשה שלא תתגרש בגט זה ואם נתגרשה לא תנשא

מג מעשה בגוני בן נפתלי שהיה פורש מעבר לים וכדי שלא תתעגן אשתו לבקשת אביו הניח גט לאשתו ועשה נפתלי אביו שליח להולכה לתת לה גט ואמר לו בדברי השליחות הולך וזכי גט זה לאשתי עכסה בת כלב וקבל עליו בחרם ונשבע על דעת רבים שלא לבטל הגט והשליחות וגם פסל כל עדים שיעידו שביטלו בפניהם שלא יאמנו בדבר זה וגם ביטל כל מודעא שימסור כנגד הגט והשליחות כאשר יראה מטופס השטרות אשר עשה מזה אשר הן ביד זה, ועל ידי שליחות זה נתן השליח הגט לאשת בנו כתקון חכמים. ואחר כן לסוף ימים בא הבחור מעבר לים ויואיל לפסול הגט והשליחות ויקרא ערעור על גט הנתון ושטר השליחות הנעשה והוציא קול על זה עד שהביאוהו ברורי העבירות לפניהם ושאלוהו על הדבר ומדוע הוא עושה ככה והוא סדר טענותיו בפניהם והרבה אמריו. וזהו העולה מכלל דבריו

תחלה טען ואמר כי הגט והשליחות הנעשה היה לאילוץ אביו ועם היותו כי היה במעמד העדים והסופר כשנעשה הגט והשליחות ולא מיחה בדבר לכבוד אביו ומוראו אבל מ"מ לא הסכים בדבר ולא הוציא מפיו שהיה מצוה להם לעשות זה ורוצה בדבר והעדים היו יכולין להכיר בו שלא היה חפץ בדבר ושהיה קשה בעיניו ואם היו עושים כאשר היה ראוי להם לא היו מקבלין שליחות זה ולא היו עושים מזה שטר עד אשר היה כמעט מחזיקם בעדים שקרים ואם מוחזקים הם בכשרים והם סופרי העיר גם אמר שביטלו על חוף הים בלכתו. ונשאל למה היה צריך לבטל אם לא עשהו והשיב כי אעפ"כ היה ירא פן עשו העדים זה: