ר"ן סד

ולאחריות הדבר שם ראובן ביד שמעון בגדים הנקראים כך וכך. ילמדנו רבינו אם עלוי זה רבית קצוצה מצד תנאי העלוי ומצד האחריות ואם על הב"ד לכוף את שמעון שיחוייב להחזיר לראובן שטר המכר והמשכונא עד סך ההלואה או על ב"ד לקנוס את שמעון מדין שטר שיש בו רבית ואם יזיק לשטר הנזבר באשר אין לו קנין ולא אגב, ואם יש ברורי עבירות באותה העיר במה יקנסו את שמעון המלוה המחזיק ברשעתו ומשתמש במשכונות הלוה. ודין מלוה מעותיו ברבית והכל בכתב עלינו תשכיל ובאורך נראה אור

תשובה (א) אם נתברר ששמעון הלוה לראובן מנה לעלוי ח' פשוטין ללטרא לחדש כמו שכתבת ולערבון ההלואה הקנה לו אותו עסק ומסר משכונות בידו הרי זו רבית קצוצה ואין מכירת העסק ולא מכירת המשכונות מוציאתו מידי רבית של תורה שכיון שכך התנה עמו מוכר דאי מתרמו ליה זוזי דליהדר ליה העסק והמשכונות סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ואינה אלא הלואה. דגרסינן בפרק איזהו נשך (דף סז) ההיא אתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבי אזל זבן לה אמר ליה אי מתרמו לי זוזי מהדרת לה ניהלי אמר ליה אנת ונוולא אחי אמר דבה בר בר הונא כל אנת ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ארעא הדרא פירי מאי רבית קצוצה הוי ויוצא בדיינים או דלמא כאבק רבית ואינה יוצאה בדיינין ואסיקנא דרבית קצוצה היא דאמר רב פפא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה ב"ר הונא אלמא כל היכא דמתני לוקח עם המוכר דאי הוו ליה זוזי להדר זביניה לא אמרין דזבינא הוי עד ההיא שעתא דפריק ליה וכי פריק ליה לוקח הוא דקא זבין למוכר דאי אמרינן הכי אמאי חשיב ואפיק פירי אלא ש"מ דכל כה"ג לאו זבינא נינהו אלא הלואה וכ"ש בנדון שלפנינו שעיקרו הלואה היה כיון שאילו היה לוה פורע מעותיו לאלתר היה מלוה מחזיר לו שטרי העסק והמשכונות הרי זו הלואה גמורה וכל העלוי אינו אלא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין

ולענין מה ששאלת אם על הב"ד לקנוס המלוה שלא יגבה אף את הקרן (ב) דע שאין על הב"ד לקנוס אותו בכך דקי"ל כרבנן דאמרי בפרק איזהו נשך (דף עב) גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ודלא כרבי מאיר דאמר התם שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית ולפיכך שורת הדין הוא שכופין את שמעון שיחזיר לראובן שטרי העסק והמשכונות עד סך ההלואה ועל ענין מה שאמרת אם יש בעיר ברורי העבירות במה יקנסו את שמעון (ג) בזה אין המדה שוה אלא דכל שעה ושעה ובכל מקום ומקום הכל לפי מה שעיניהם רואות לפי מה שהמקום פרוץ ולפי מה שהשעה צריכה. שכל שכיוצא בזה מוטל עליהם לקהות שיניהם ולסמות עיניהם של מלוי ברבית כדי לעשות משמרת למשמרתה של תורה

מב כתבת הגביר י"א מעשה הנה באשה אחת שהיה לה בעל בעיר אישבילי"אה ואותו הבעל נולד מאיורקא ודר שם כמה שנים ונשא האשה הזאת פה פירפינייאן ועמד הנה שנים שלש ואחר הלך לו לאישבילי"אה והנה הוא היום שם בקביעות דירה עם אשה אחרת אשר לקח לו שם זה עשר שנים ושכר לו בית דירה ועומד שם כשאר בני העיר ועתה שלח גט לאשתו אשר לו הנה פירפינייאן על יד שליח הולכה מעיד על הגט כי בפניו נכתב ונחתם כראוי: וזהו טופס הגט: בכך וכך בשבת וכו' למנין שאנו מונין כאן באישבילי"אה מתא איך אנא פלוני המכונה דוראן דממתא מאיורקא בר פלוני המכונה אשטרוק דמילאב וכו'. הנה בגט זה לא סיים המקומות בנהרות לכן נסתפקנו אם לא נכתב שם הנהרות בעירו ועירה אם יש חשש פסול בכך אחר אשר מצאנו בההוא גיטא דכתיב בשוירא מתא דעל רכיש נהרא, או נאמר ד דלא חישינן לשני שוירי אם לא בגט שנאבד ושהשיירות מצויות

ועוד נסתפקנו אם לא נכתב בגט שם עירו ושם עירה אם נפסל בכך ממאי דאמרינן שינה שם עירו, שאילו בנדון שלפנינו אם נאמר דמאי דכתב אנא פלוני דממתא