ר"ן סג

נכרי ברשותו אע"פ שכתב לו התקבלתי ממך מעות ונתן לו כל מעותיו לגמרי לא קנה ישראל היין קנין גמור ואפילו הכי שרינן ליה אלמא כל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שהישראל לא קנאו לגמרי שרי

וכיון שנתבאר דכל שיש לנכרי שייכות ביין אע"פ שהיין הוא של ישראל לגמרי בעינן שומר וכל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שלא קנאו ישראל לגמרי מן הדין לא בעינן שומר וחמרא שרי, איני מכניס עצמי להודיע אם הקנין שנעשה על הדרך שקדם מועיל מן הדין שיקנה אותו הישראל או אינו מועיל אלא הכל תלוי אם יש ליין זה שייכות לנכרי בו ואם כן הוא בעינן שומר שהרי יש לו שייכות בבית וביין או אם אין נכרי שייכות בו שרי. (ג) ונראה לי שאין לך שייכות גדול מזה ומלוה על אותו יין מיקרי. שהדבר נראה ומוכרע הוא מן השכל שכל המקבל סימן על סחורתו שאתם קוראים דיניי"ר אריי"ב בודאי אינו מניח לאותו שנתן סימן שיוציא סחורתו מתוך ביתו אלא א"כ יפרע לו מעותיו או יבטיחנו בהם, ואע"פ שהרבה פעמים הסוחרים מניחים להוליך סחורתם לביתו של אותו שנתן להם סימן זהו כשהם מוחזקים בו שהוא אמיד ושיפרע להם מה שפסק בעין יפה הא אילו מסתפקים בו שמא יוליך סחורתם ויברח ודאי לאו שופטני נינהו שיניחו נכסיהן על קרן הצבי, ובי דואר דההוא מתא נמי אם יראה בעיניו דגברא דיהיב סימנא ערוקאי איהו בודאי שלא יכוף המוכר שימסור סחורתו לקונה וילך לו בפחי נפש, ולא עוד אלא אפילו לאחר שהקונה הוליך סחורתו בביתו אם לא יפרע למוכר מה שפסקו לו הדיינין כופין להחזיר הסחורה לבעליה כאילו היא אפותיקי מפורש למוכר. וכל כי האי גוונא איני רואה מלוה על אותו היין גדולה מזו וכל שהיין בביתו של נכרי הרי יש לו שייכות בבית וביין ובעינן שומר

(ד) ועוד שכיון שנשאר למוכר חלק במה שבתוך הגיגית דהיינו היין היוצא דרך נגישה, והחרצנים והזגים הרי יש לו שייכות מה שבתוך הגיגית וכמלוה על אותו יין דמי. דודאי כל שיש לו מלוה על אותו היין אפילו יין שבדות שוה אלף זוז ומלוה שיש לו עליו אינו אלא חמשים מלוה על אותו יין מיקרי ואסור דמ"מ שייכות יש לו בו והכא נמי הוא הדין הוא הטעם

מעתה בשני טעמים הללו דינו כמטהר יינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דבעינן שומר. ואע"פ שר"ת ז"ל כתב (ה) דשני חותמות כשומר דמי אין דעתנו להורות כן הלכה למעשה לפי שלא הסכימו לאותה סברא הגאונים הראשונים ואף הגדולים האחרונים ז"ל. וכן חותמות הללו של שעוה איני רואה שיהו יותר מועילים מחותמות אחרים שאין לנו לחלוק בין חותם לחותם ועוד שהזיוף אפשר בהם וקרוב כמו בחותמות אחרים. ולפיכך דעתי מסכמת בשני מעשים הללו לאסור את היין בשתייה. אבל בהנאה מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל יש לסמוך על דברי ר"ת ז"ל דחותם בתוך חותם כשומר דמי ועל דברי האומרים דשתי אותיות כשני חותמות דמי ועל דברי הראב"ד ז"ל שהוא מיקל בספק מגע להתירו בהנאה כל שלא הפקידו אצל הנכרי לשמרו כשיש עליו ף.., שום חותם (כדתנן אצל נכרי כפירותיו)

מא שאלת ראובן שלוה משמעון והתנו שיעלה המנה דבר ידוע לחדש ולבטחון המנה והעלוי עשה ראובן לשמעון שטר מכר מעסק עולה קרוב למאתים על ידי סופר ערבי בלא קנין ובלא אגב וגם שם בידו לאחריות המכר משכונות שוים קרוב לסך ההלואה ואחרי עבור שנה או שנתים הביא שמעון לראובן לעשות החשבון ועולה לפי חשבון העילוי קרוב למאתים וראובן טוען שלא יפרע לשמעון כי אם קרן ההלואה וכראות שמעון את דברי ראובן טען שהכל מכר לו ראובן. ונתברר האמת שכך היה המעשה ששמעון הלוה לראובן מנה לעלוי ח' פשוטין לליטרא בכל חדש עד תשלום שנה תמימה ולערבון ההלואה הקנה ראובן לשמעון על יד סופר ערבי אי זה סך של עסק