ר"ן סא

שלא במקומה שאילו מפני אותן סימנין הדבר ברור שאינם למעלין ולא מוריד (ט) ולפיכך להכשיר לקרות באותו ספרי תורה אלא א"כ יעידו אנשים שראוי לסמוך בהן שנהגו לקרות בהן ע"פ גדולים ואז נסמוך על מה שנראה לי מדברי הראשונים ז"ל ועל המנהג. אבל זכורני שכשהייתי תינוק קנה א"א ז"ל ספר תורה שהיה כתוב על דרך זה עודנו אתי ולא הכשיר אדוני מורי ז"ל לקרות בו: מרשיל"ייאה

מ כתבתם מעשה באחד שקנה יין מן הנכרי כדרך שנוהגין לקנות פה ההין בסך מה ולמודדו אחר שיגמר בשולו בגיגית ונתן על זה דינ"ייר ארי"אב שיקיים המקח ולא יוכל אחד מהם לחזור כדרך כל הארץ במקח ובממכר וזה הקונה טהר היין ודרכו בכשרות והניחו ברשות הנכרי בגיגית שהיתה בבית אחר בחצרו בלתי פתוח לרשות הרבים עד שיגמר וחתם ברזת הגיגית בבגד נקשר ועל הקשר חותם שעוה עם אותיות מפותחות למען לא יוכל איש להמשיך היין דרך הברזא גם סגר דלת הבית אשר הגיגית בתוכו במפתח ושני חותמות שעוה עם אותיות מפותחות הניח האחד במקום הנקב שנכנס בו המפתח והשני בפתיל אבר בין טבעות המנעול ובמנעול בדרך לא יוכל להפתח ועל קשר הפתיל הניח החותם השני ובעת שנגמר היין הוכרו כל החותמות ונמצאו כמו שהונחו לפי ראות הקונה לא הכיר בהם שום זיוף והביאו היין ונמדד כמנהגו והובא בית ישראל הקונה ואז פרע דמי היין אמנם החרצנים והזגים והיין היוצא מהם דרך נגישה כמנהג מ מקומנו לנגוש אותם נשאר למוכר כי כן התנו בעת המכירה

ושוב היה מעשה באחד שקנה ונזהר בכמו זה הענין בעצמו רק שלא סגר הדלת כי אם במפתח וחותם אחד של שעוה עם אותיות מפותחות על מקום המפתח גם אחר שנמדד והובא אל ביתו זקפו במלוה כי כך היה התנאי בשעת ה קנין והגיעו לידי על שני המעשים הנזכרים קונטרסי האוסרין והמתירים וגם קצת תשובות מחכמי פרובינצ"א ואם באתי להאריך ולכתוב בכל דבר ודבר ממה שבא בדברי האוסרים והמתירים ובדברי החכמים המשיבים יארך הענין ולפיכך אני כותב דעתי בקוצר על שני המעשים הנזכרים שאין שונין ואין מפרשין לחכמים ככם

והוא שראיתי רוב דברי האוסרים הולכים וסובבים לומר שזה היין יינו של נכרי הוא לפי שהקנין העשוי עליו אינו מועיל כיון שלא נעשה בו אחד מדרכי ההקנאה ואף על פי שהקנין מועיל משום דינא דמלכותא אינו ענין בזה כמו שארכו הטענות בזה הקונטרס על זה וכיון שהוא יינו של נכרי צריך בו שומר כדתנן בסוף פרק רבי ישמעאל (דף סא). זו היא טענת האוסרים ואם שהרבו בזה טענות וראיות כפי דעתם וסברתם

וכן ראיתי רוב המתירים סובבים על הפך השורש הזה והוא שדעתם לומר שזה היין יינו של ישראל הוא לפי שהקנין העשוי בו מועיל מצד דינא דמלכותא ולפיכך אינו ענין למה ששנינו בסוף פרק ר' ישמעאל (דף סא) בהמטהר יינו של נכרי דצריך שומר דאחר שהקנין מועיל יינו של ישר אל הוא שהרי קנאו והוא שלו לענין יוקרא וזולא וכן אם החמיץ היין וקרה לו שום שנוי יקחנו הישראל על כרחו אחר שקנאו גם אם ירצה הישראל למכרו לאחר בעודו בגיגית שלא ברשות הנכרי הרשות בידו ומעשים בכל יום והנכרי לא יוכל לחזור רק יכופנו הישראל להוציאו מרשותו בעל כרחו בדין החצר **(ר"ל בית שופטי המדינה)** וכלל בדיננו דדינא דמלכותא דינא. מאלו הטענות לדעתם בשם ישראל יכונה ונקרא יינו של ישראל ודינו כדין יו של ישראל המופקד ביד נכרי, אלו דברי המתירים עם שהאריכו שא לאמת דעתם: זה כלל דברי האוסרים והמתירים אלא שהמתירים נסתייעו עוד לומר שגם אם יהיה יינו של נכרי אפשר להתירו בשני חותמות כדברי רבינו יעקב ז"ל והאוסרים אומרים שאין ראוי להורות כן למעשה אלא כדברי הגאונים הראשונים. וכן ראיתי דברי המשיבים