ר"ן מז

בזה לא נתחוורו דבריהם, ולפיכך אם לא זכה קטן במתנה זו לא הוו נכסי יתומים אלא נכסי אביו כמו שביארנו ואין נמנעין מליזקק להם מפני חשש שמועה שמת לבד כאשר אמרנו, אבל אם זכה קטן במתנה זו הרי אלו נכסי יתומים בודאי ואין ספק שכיון שמתה אשה זו בטל חינה (ח) והוה ליה נדון זה כשאר חוב דעלמא שאין נזקקין בו לנכסי יתומים (ט) ואעפ"כ כבר הורה זקן הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה שכל היכא שהבעל חוב רוצה לעשות הנחה מחובו ואפי' מעט נזקקין ומוכח ליה מההיא דערכין ן כב) דשטר שיש בו רבית. ואע"פ שיש לדון אחר דבריו ז"ל אם הדבר כן וא כאשר בא בכתבך שהקרובים מבקשים את זה מצד תועלת הקטן אף הב"ד נראה בעיניהם שכך הוא ואתה רוצה לעשות אי זו הנחה מהכתובה דעתי מסכמת שבכיוצא בזה נזקקין ומגבין. ומכל מקום צריכין הם להעמיד אפוטרופא לקטן לפי שעה כדאמרינן בערכין בפ' שום היתומים (דף כג) ואי מזדקקין מוקמינן אפוטרופא ורשאין הם בכך ואין בדבר זה ספיקא כלל

לב שאלת נערה שנתפתתה ע"י איש מריקי המוח אשר נשתחד מצד אחד מקרובי הנערה שהיה מתפחד שמא תשיאנה אמה בלא רשותו והוא נתן עיניו להוציא ממון מיד אם הנערה או תשב עגונה כל ימי חייה והפחידו הנערה שהיא בת י"ד שנים ואמרו לה שתאסור על עצמה כל קדושין זולת אותן שיהיו ברצון אמה ובזה הנערה באה לפני העדים ובהיותה לפניהם על דרך התחבולה כללו בענין האיסור הקרוב ההוא. ולפי דברי הנערה אשר דברה תוך רגע אחר מעשה שלא שמעה מפי העדים שנשתעבדה רק לרצון אמה וגם על זה נאנסה אלא מפני שנתביישה מפני העדים שבאו לה פתאום שלא מדעתה אמרה הן לדברי העדים. וזה תורף השטר שנעשה על זה:. (א) בפנינו עדים ח"מ באה הבחורה לאה בת הנכבד ראובן נ"ע הדרה כאן במקום פלוני ואמרה לנו בלב שלם ובנפש חפצה פיה ולבה שוים שלא בשום אונס כלל ובבטול כל מודעי, הריני אוסרת עלי בהנאה כהקדש כקרבן כעולה כל איש שבעולם מלבד האיש אשר יבחרו לי אדונתי אמי פלונית והנכבד פלוני הדרים כאן במקום פלוני שניהם יחד כל זמן שהם בחיים אבל כל איש אחר שבעולם יהיה מי שיהיה אני אוסר עלי כהקדש כקרבן כעולה הוא וכל מיני הנאות הבאות ממנו בידי וברשותי בתורת קדושין בין על ידו בין על יד שלוחו הן כסף הן שוה כסף הן כל שאר דרכי קניות שהאשה נקנית בהם שמפורשות וידועות אצל חכמי ישראל אפי' שאקבל אני בעצמי הקדושין ההם מדעתי ומרצוני. ומעכשו אני מוסרת מודעה בפניכם מפני שאני מתיראת שמא יקומו אנשים ויתנו לי אי זה דבר שיהיה ויוציאו עלי קול שאני מקודשת או ספק מקודשת עד שמכח אותה נתינה או אותה דבה אשב עגונה לפיכך אני נודרת בפניכם בלא שום פתח היתר וחרטה בעולם שאני אוסרת עלי כהקדש כקרבן כעולה הנאת ממונו והנאת תשמישו והנאת גופו של כל איש שבעולם בלא שום שיור בעולם על דעת המקום ועל דעת רבים בכל הדברים שינתנו לי ושיאמרו עליהם או יכתבו בלשון קדושין ובתורת קדושין ויהיו מעתה כדברים בטלים שאין בהם ממש אלא אותם קדושין שיהיו נתונים לי מדעת אדונתי אמי ופלוני הנזכר כפי שנזכרו ואנו עדים קבלנו דבריה בתורת עדות ביום לחדש פלוני והכל שריר וקים פלוני ופלוני, זה תורף השטר: ועתה כשרוצים אמה וקרוביה להשיא את היתומה לאחד מכמה נכבדי הארץ אשר תבעוה והם שואלים רשות מהקרוב הנזכר דוחה אותם מיום אל יום ומחדש לחדש זה לה ארבעה חדשים והנערה ואמה בוכות ומתמרמרות על הדבר ההוא אשר עשו להן