ר"ן מו

ומפני שבא בכתבך שנמצא שטר מתנה שעשה אנשלמה הנזכר לבנו הנזכר מבתים שהיו לו ואני חושש כי באולי נעשית מתנה זו קודם שנתנה האשה הרשאה מכתובתה. ואולי יבא בזה ב"ד ויחוש דבכי ה"ג נתחייבה האשה שבועה לפי שכל שבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה וזו שלא נשבעה הפסידה מפני שאין אדם. מוריש שבועה שנתחייב. בה ולא למכרה לאחר. אני רוצה לבאר דליתא כלל דלא קרינן נתחייב שבועה בבא ליפרע מלקוחות, דדווקא ביתומים הוא דאמרינן הכי מפני שכיון שמת לוה אי אפשר למלוה שיפרע בלא שבועה (ב) אבל היכא שמכר לוה או נתן נכסיו לאחרים לא קרינן ביה נתחייב שבועה שהרי אפשר שיפרע מנכסין בני חורין, וכ"כ הרמב"ן בפרק כל הנשבעין (ב) ולא. עוד אלא שבכתובות שלנו שכתב בהן נאמנת בין ממני בין מהבאים מכחי דעתי מסכמת שאפילו מת הבעל בחיי האשה ואח"כ מתה האשה בלא הדרה ולא שבועה דהוה ליה כמת לוה בחיי מלוה אפ"ה לא הפסידה משום דלא מקלינן תרי קולי קולא דאבא שאול דאמר דאין נאמנת מועיל לגבי יתומים וקולא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו. הלכך לכתחלה עבדינן כר' אלעזר דאמר התם בפרק כל הנשבעין (דף מב) יורשין נשבעין ונוטלין וכ"כ הר"ז הלוי ז"ל בשם חכמי נרבונא"ה הגדולים ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל בפרק הכותב. ודברים הללו תלויים בדקדוקי הלכות וידעתי שאינן מבוארין כל הצורך מתוך דברי אבל יתבארו למבין עם מה שכתבתי

נמצא לפ"ז שאין שום חשש בגוביינא זו מצד שמתה בלא שבועה ובלא הדרה ואין צריך לפנים

(ד) אבל לענין מה שחששו עוד מפני ששמעו בו שמת והוו להו נזקקין לנכסי יתומים, מצד שמועה זו כיון שלא נתברר הדבר איני חושש כלל, לפי שאין היורשין נכנסים לנחלה אלא בעדות ברורה וכדתנן בפרק האשה שלום (דף קיז) אמרו להם ב"ה מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה. הלכך אע"פ שיצא קול שמת אינן נזקקין לנכסי יתומים אלא לנכסי אביו, ואע"ג דבפרק המפקיד (דף לח) משמע דחוששין לשמועה של קול בעלמא וכדאמרינן התם בששמעו שמת כ"ע לא פליגי ואמרינן נמי דבשמעו בו שמת אם קדם קרוב היורד לנכסים ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר וכשלא שמעו בו שמת לא אמרינן הכי, אינה לענין זה כלל דהתם הוא שחוששין בדבר מפני תועלת בעל הנכסים עצמו ויתבאר זה למי שידקדק באותה סוגיא, אבל לא שמפני חשש שמועה בעלמא יהו ב"ד נמנעין שלא להגבות לבעל חוב את חובו. (ה) וכשאמרו אין נזקקין לנכסי יתומים לאו מעיקר דינא הוא אלא מתקנה והבו דלא לוסיף עלה בנכסי יתומים ודאי אמרו אבל מפני חששא בעלמא של יתומים הרי לא שמענו ואל יתקשה אדם בזה. מדאמרינן בפרק המפקיד (שם) דלמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שאינה ענין לנדון זה כלל

אבל בא בכתבך ענין שצריך לחוש לו יותר, שכתבת שנמצא שטר מתנה שעשה אנשלמה הנזכר לבנו הנזכר מבתים שהיו לו (ו) ולפי זה אם זכה אותו קטן באותן בתים הוה ליה נזקקין בנכסי יתומים בודאי וכוון שמתה אשה זו בטל חינה והויא לה כשאר חוב דעלמא דאין ב"ד נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו. אף בזה אכתוב דעתי, על כל הצדדים לא נתברר לי מתוך כתבך אם קטן זה זכה במתנה זו כלומר שזכו אחרים בשבילו או הוא כשטרי מתנות שלפעמים האב כותב לבניו ומעכבן בידו (ז) וא"כ נראה לי שאע"פ שיש בה קנין לא זכה בה קטן זה, שאע"פ שאין דעתי מכרעת יש לי ראיות ברורות לדברי הראשונים ז"ל שאמרו שאפילו לשטרי הקנאה בעינא דלימטי שטרא לידיה ולפיכך כל שאין השטר בא לידי המקבל או שאין העדים תופשים אותו לגמרי בעדו לא זכה בו מקבל, וכן דעת רבינו חננאל ורב אלפסי והרמב"ם ז"ל ואע"פ שיש חולקין