ר"ן מד

בירושלמי רב אמר לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד. (ד) ולפי זה ג"כ אין ספק כלל בנידון זה דליכא הכא תרי סהדי דמסהדי קטן אלא חד עד מפי עד בלבד דהיינו עדותו של אנקרוידא"ה שהעיד מפי אותו עד, ולא עוד אלא אפילו נחמיר ונאמר דכי אמרינן בגמרא פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני דאע"ג דליכא אלא חד סהדא דמסהיד קמן סגי אפילו הכי אין בנידון זה צד מיחוש, שאפילו באנו לחוש לחומרא זו הני מילי דדוקא בעד אחד שמעיד לפנינו ששמע מפי שנים (ה). אבל אחד שמעיד מפי עד אחד שפלונית נתקדשה בפניו מידי חששא אית ביה, וכי יפה כחו של עד שני זה מכחו של ראשון וקאמרינן אפילו בא ראשון לפנינו והעיד שנתקדשה אשה זאת בפניו אין בדבריו כלום דהוי ליה מקדש בעד אחד ואין חוששין לקדושיו כדאיתא בפרק האומר בקדושין (דף סח) , וכיון שאין הראשון יכול לאסור אותה היאך תהא נאסרת מכחו של שני הרי זאת אומרת לו מעידיך לא אסרוני ואתה אסרתני, וכ"ש שכבר הסכימו הראשונים ז"ל דדוקא בדאיכא תרי סהדי דמסהדי קמן וליכא למיחש לדברי אוסר כלל. ולפיכך בנידון שלפנינו אין ספק שאין אשה זאת עומדת בספק קול של קדושין כלל מחמת עדותו של אנקרויד"א כלל

ולא (ו) עוד אלא אפילו היו בכל זה תרי סהדי דמסהדי קמן וכדרבי אבא אמר רבי יוחנן פלוני מהיכן שמע מפלוני וכפי פירושן של ראשונים ז"ל לא היה ראוי לחוש לקול זה משום דלא איתחזק בבי דינא עד לבתר אירוסין של ניצ"ק קלונ"י הנזכר וגרסי בסוף פרק המגרש (דף פט) וא"ר אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה כו' רב הונא אמר אפילו בתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה והלכתא לא חיישינן ליה. הילכך כיון דהך קלא לא איתחזק בבי דינא עד לבתר אירוסין אפילו היו עמו כל אותן דברים שהם צריכים בקול שראוי לחוש לו לא חיישינן ליה, ובנידון זה לא הוחזק קול זה עד לאחר אירוסין שכבר עשה מעשה ב"ד באלבלי"ט דסינקא במעמד הקהל המצויים שם אנשים ונשים והעידו כולם שמעולם לא שמעו קול מוחזק לא שאי נו מוחזק ולא בשום ענין אחר בעולם שביל"ה הנזכרת תהיה מקודשת לאנשלמ"ה הנזכר עד יום רביעי בשבת שעבר עתה מקרוב שבא שם יהודי אחד ששמו אנדו"ד צרפתי שהגיד ששמע קול בשם אנשלמ"ה הנזכר שביל"ה הנזכרת היתה מקודשת מאנשלמ"ה הנזכר וכששמעו קול זה כבר היתה ביל"ה הנזכרת מקודשת מניצק קלונ"י הנזכר במעמד כל קהל העיר ההוא וכבר עבר חדש ימים. וכן עמדתי ועל כל אותן שטרי מעשה ב"ד שנעשו במקומות הנזכרים וראיתי שכל מה שהועד בענין הקול הנזכר הכל היה אחר שנתקדשה ביל"ה הנזכרת לניצק קלונ"י הנזכר. הלכך הוי ליה קלא דלבתר אירוסין ואסיר בגמרא דלא חיישינן ליה. וכי תימא כד אסיקנא דלא חיישינן ליה היכא שלא התחיל הקול כלל עד לבתר אירוסין (ז) אבל הכא דאתחיל מקמי אירוסין אע"ג דלא איתחזק לבי דינא עד לבתר אירוסין חיישינן ליה ובנידון זה כבר התחיל קול זה מקמי אירוסין שהרי העיד אנקרוידא"ה הנזכר ששמע כשמנה ימים או חמשה עשר אחר שבת נחמו הנזכר מפי אותו איש או אנשים שנתקדשה ביל"ה הנזכרת לאנשלמ"ה הנזכר נמצא שהתחיל קול זה לצאת קודם שנתקדשה בילה הנזכרת לניצק קלונ"י והוי ליה קלא דמקמי אירוסין ליתא דהא אמרינן בפרק המגרש (דף פט) אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לא חיישינן ליה ובודאי דרב אשי לא אתא לאשמועינן דאי לא אתחזק לעולם בכגון פלוני מהיכן שמע מפלוני דלא חיישינן ליה דהא מלתא כבר פשטוה להיתרא ר' יוחנן ורב דקאמרי לא שישמעו קול הברה וכו' אלא ודאי רב אשי הכי קאמר דכל היכא דלא אתחזק בבי דינא מקמי שיצא שוברו עמו דהיינו המבטלו, כגון נישואין או דבר אחר אע"פ שיצא תחלה כיון דלא אתחזק הרי הוא כאילו לא יצא וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו נמצא שכל קול אע"פ שהתחיל לצאת קמי אירוסין כיון דלא אתחזק בבי דינא הרי הוא